שלום לך שואלת יקרה!

נפעמתי לקרוא את השאלה שלך.

ניכר ממנה שאת באמת בחורה חסידית, שעובדת על עצמה, ששואפת לעשות את רצון הרבי והקב"ה ולהיות הכי טובה שאפשר.

מעריכה אותך, על העבודה שאת עושה עם עצמך!

זה ממש לא מובן מאליו ובהחלט יש לך מה להיות גאה בעצמך.

אין צביעות בהתנהגות שלך.

הסיפור פה הוא נפש אלוקית ונפש בהמית.

את באמת ילדה חסידית וצנועה!

וזה שיש לך ניסיון, לא מוריד ממה שאת במהות. (אפילו להיפך)

ניסיונות יש לכולנו

וזה נורמלי שנופלים..

אבל לא הנפילות הן אלה שיגדירו את מי שאנחנו,

אלא דווקא השאיפה, העבודה, הרצון והיכולת לקום – נשמע שאת לגמרי שם ובגדול!

ועכשיו, אתייחס לניסיון שעליו את מדברת – הצפייה בתכנים לא מתאימים.

את בוודאי יודעת, שבגיל ההתבגרות, הנפש עוברת תהליכים, הגוף והנפש מכינים את עצמם לקראת נישואין.

בגיל הזה מתעורר סקרנות ורצון לראות עולם,

בפרט בתחום הזוגיות וכל מה שקשור לזה.

הקב"ה ברא בך משיכה, כדי שבבוא העת תוכלי להקים את ביתך.

ובינתיים, המשיכה הזו יכולה להתבטא בסקרנות וברצון לראות דברים.

לכן, זה שאת אומרת שאולי באיזשהו מקום את רוצה לראות את זה – אני נורא מבינה למה את מתכוונת!

אז קודם כל- עצם ההבנה שהמשיכה עצמה היא מובנת,

תעזור לך להבין את עצמך, לא לקבל את זה בצורה שיפוטית ואז יהיה לך קל יותר גם להתגבר.

השלב השני שהוא נורא חשוב, הוא להפנים כמה שיותר למה זה לא טוב.

כשאנחנו קולטים שאנחנו מזיקים לעצמנו, אנחנו מוסיפים כח בצד הטוב שיצליח להתגבר בשעת ניסיון בע״ה.

לכאורה אין טעם לכתוב לך כמה 'לא כדאי' לצפות בתכנים כאלו, כי את עצמך מבינה שיש לתכנים כאלו השפעה לא טובה עלייך.

אבל בכל זאת, שוב- לפעמים לא מבינים עד איפה זה יכול להשפיע ולכן אני רוצה לפרט מנקודת מבט כוללת:

אחד הדברים המשמעותיים שנגרמים כתוצאה מצפייה במדיה כללית היא השפעה על החשיבה והרגשות.

תוכן שחורג או אפילו מנוגד לערכים שלך עשוי לעורר תחושות של אי נוחות, בלבול או אפילו רגשות שליליים.

זה יכול להשפיע על האופן שבו את תופסת את עצמך ואת הסביבה שלך, זה יכול להתבטא בחשק לקחת חלק בפעילויות, בתפילה, בהתוועדות ובאופן כללי לקרר אותנו.

כשצופים שוב ושוב בתוכן כזה, עלולה להיווצר תחושה שהעקרונות שלי פחות חשובים או לגיטימיים או מתאימים לי, ואוטומטית זה מחליש את המחויבות שלי כלפי הערכים שאותם אני כן רוצה בחיים כשאני בלי השפעה חיצונית ורק מקשיבה לעצמי.

צפייה בתוכן כזה יכולה לגרום לתחושת "קרע" פנימית – מצד אחד את נמשכת לסרט, ומצד שני את מרגישה שהוא פוגע בערכים שלך. זה הרבה פעמים מביא לתסכול, חרטה, אשמה ועוד חברים לא נעימים.. ומי רוצה תחושות כאלה בחיים?

סרטים, באופן כללי, ובמיוחד כאלה עם מסרים חזקים או סמויים, יכולים לשנות תפיסות עולם והשקפות מבלי שתשימי לב. הם משפיעים על תת-המודע שלך ועל הדרך שבה את מגיבה לסיטואציות בחיים, מרגישה את החיים, מקבלת החלטות, מבצעת בחירות- וכל זה בלי שאת מרגישה או יודעת.

אם את כבר יודעת מראש שהתוכן לא יהודי- חסידי, אני מאמינה שאת מרגישה ויודעת לבד שאת הקב״ה יותר תשמחי אם תקדישי את הזמן לתוכן שמעצים אותך, מקדם אותך, תומך בערכים שלך, מביא אותך לתחושה טובה. הרבה פעמים אנחנו מרגישים צורך באיזה איוורור או משהו כיף, זה בסדר.. רק כדאי להשקיע את הזמן במשהו שבאמת עושה לך טוב ולא רק לאותו הזמן של הסרט ואז אח״כ משאיר אותך עם בלגאן.

אז מה תכלס אפשר לעשות?

לפני הצעדים המעשיים חשוב לי לומר שאין לי ספק, שזה לא קל ולא פשוט!

לפעמים התחושה היא שזה כמו פצע מגרד, ואת 'חייבת' לגרד כדי להרגיע את התחושה.

אבל בפועל, הגירוד מרגיע אותנו באותו רגע, אך לא פותר את הבעיה, אלא להיפך. ככל שנגרד יותר – הגירוי ילך ויגדל, ובדרך כלל הפצע רק יעמיק. כלומר, נקבל רגיעה מיידית לטווח קצר, אך פגיעה גדולה יותר לטווח הארוך.

כך גם במראות לא ראויים, אם ניכנע לדחף נחוש סיפוק מידי, אך התחושה הזו לא תביא לרוגע נפשי מתמשך ואמיתי.

לכן חשבתי בשבילך על כמה פתרונות מעשיים ואני ממש מקווה שאכן יעזרו או לפחות יקלו על ההתמודדות:

א. קחי דף ועט ותכתבי לך 5 סיבות למה את לא רוצה את זה בחיים שלך, את יכולה להיעזר במה שכתבתי עד עכשיו ובעיקר לכתוב את מה שאת חושבת.

מדי יום, הקדישי דקה כדי לקרוא את הדף הזה בקול, תזכירי לעצמך למה העקרונות האלה חשובים לך. אם תביני לעומק מה עומד מאחורי הערכים שלך, אני מאמינה שזה ייתן לך כוח לעמוד בהם גם מול פיתויים.

1. במקביל לזה, נסי לחשוב על תחליפים לסיפוק הסקרנות הטבעית, את יכולה ללכת למדריכת כלות לכמה שיעורים בודדים ולקבל מידע כללי ומענה על שאלותייך או למשל להירשם לשיעורי הבית היהודי עבור נערות וכדומה.

1. יחד עם מציאת החלופות, (וכדאי להשקיע בזה הרבה מאמץ!) נסי למלא את זמנך בעשייה מספקת, את יכולה להתנדב, לעזור בבתי חב״ד, להירשם לחוג או קרוב שמעניין אותך, לצאת עם חברות, למסור שיעורים פרטיים תמורת תשלום, למצוא עבודה צדדית, להשקיע בספורט ועוד..

ככל שהזמן שלך יהיה מלא בע״ה את תתמודדי פחות 

1. תחגגי את הנצחונות שלך, בכל פעם שהצלחת להתגבר ולא לצפות, תעצרי רגע ותני לעצמך טפיחה (לא קלה) על השכם. ׳תפצי׳ את עצמך אח״כ במשהו כיף אחר, למרות שהפיצוי הגדול ביותר הוא זה ששמרת על הנפש שלך מעודנת ומחוברת לעצמה.

1. קראתי מהשאלה שלך שחוויות רוחניות עוזרות לך. אני זוכרת את עצמי כנערה מתמודדת עם אתגר שומה, ורק הטיסה לרבי בסופו של דבר הביאה אותי לגמילה אמיתית.

זה כזה יפה ומרגש שזה מה שמדבר אלייך! זה לא מובן מאליו, ועבורך זה כל כך טוב שאת יודעת שחיזוק רוחני עוזר לך בתכלס!

תזכרי את זה, ואת בעצמך יכולה ליזום התוועדויות, שיעורים משותפים, שבתות מחזקות עם חברות וכדומה שיתנו לך עוד ועוד כח להתגבר בע״ה.

לגבי החשש לגשת להורים לעשות חסימה, אני כל כך מבינה אותך!

חשוב לי לומר שאת ממש לא חייבת לספר להם מה ראית, אלא לומר באופן כללי שאת חושבת שזה סתם גורם לניסיון מיותר (את יכולה גם לומר שלדעתך זה על כל שאר האחים/יות) וכדאי לכתחילה שתהיה סביבה יותר מוגנת כי מספיק שהכל חשוף בכל מקום.

אם את עדיין מרגישה שזה לא מתאים לך ואת לא רואה את עצמך פונה ככה, תוכלי אולי לפנות לדודה/ אחות גדולה/ חברה של אמא טובה/ דוד אפילו- או בעצם כל אדם שתרגישי נח לפנות וההורים ירגישו בנח מולו לקבל ממנו. בפנייה אליו את גם לא חייבת לפרט, אלא לומר שלדעתך זה יוצר אתגר עבור כל בני המשפחה ואם הוא/ היא יוכלו לדבר עם ההורים לשכנע אותם לשים חסימה.

קחי בחשבון שאי אפשר לומר באופן גורף על כל הפעמים שתעמדי מול הנסיון שתצליחי אותו, אבל בוודאות את יכולה להפסיק לצפות פעם אחת.

וזו גם אמורה להיות המטרה שלך!

בכל פעם שעולה בך דחף, תוכלי לומר לעצמך: עכשיו אני בוחרת להתגבר.

הדחפים לא יעזבו אותך, וההתמודדות יכולה להמשיך לכל החיים. איך אני יודעת, אפילו מבלי להכיר אותך?

בעל התניא, מלמד אותנו שיש לנו שתי נפשות, וביניהן מתנהל מאבק תמידי. השאיפה שלנו אינה להפסיק את המאבקים ולבטל את התאוות, אלא להצליח לנצח בכל פעם. זוהי עבודתו של ה'בינוני' – לנצח כל רגע מחדש.

ההבנה הזו, של מהות הנפש, חשובה ונותנת לנו כוח כפול:

א. הבנה שהדחפים נורמליים. תאוות ופיתויים מגיעים לכולנו מצד הנפש הבהמית, והעבודה שלנו היא לנטרל אותם.

ב. הבנה שהמשימה אפשרית. בהתמודדות עם היצר, זה לא 'הכל' או 'כלום'. בכל פעם יש לנו הזדמנות חדשה לנצח. גם אם נפלנו, נסיק מסקנות, ונאסוף כוחות כדי להצליח בפעם הבאה.

לסיכום,

זכרי תמיד ש״בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו" – את, בעצם הפניה שלך, הראית להקב״ה כמה את רוצה להצליח, עכשיו בעזרת ה', תחליטי להתגבר והקב"ה ייתן לך את הכוחות.

אם את מרגישה שגם אחרי המענה, עדיין לא יושב טוב את מוזמנת לפנות אלינו שוב.

בהצלחה רבה!

מאמינה בך, ומקווה שבע״ה עזרתי 

משיבה מאסק מי …