השאלה
אני בת במשפחה גדולה. בל"ע.
יש לי אחות שקטנה ממני בשנה ובלשון המעטה אנחנו לא כ"כ מסתדרות..
אני כן יכולה לצחוק איתה לפעמים, אבל אני מרגישה איזה פחד, בושה לדבר איתה, ולהיות לידה.
מרגיש לי שהיא מאוד מתנשאת לידי. מוזרה כזאת, סגנון מאוד שונה.
כל דבר שקורה במשפחה אני מרגישה שהרבה יותר שמים לב אליה. וזה גורם לקנאה.
וגם כשיש לך אחיות זה ממש נחמד לדבר איתם ולשחק איתם, ואפילו לשתף.
אבל אצלי במשפחה לא זכיתי לזה. וזה ממש מוריד לי את הביטחון.
אם זה היה אצל כולם במשפחה ככה איתה הייתי עוד מבליגה יותר..
אבל ישלי עוד אחות שהיא מתחת לזאתי שאנחנו לא מסתדרות, והם ביחד כן ממש חברות, כל היום משתפות את אחת השניה על כל מה שקורה אצלם.
וכשאני מגיעה אליהם לחדר שלהם איכשהו היא מפסיקה לדבר ואומרת לי לצאת ולסגור את הדלת. ולי זה מאוד קשה.
(זה לא שאני איזה מוזרה וכזה, כן ב"ה יש לי חברות ממש טובות, וב"ה בכיתה אני מסתדרת מצוין.)
זה גורם למריבות והמון עוגמת נפש להורים שלי. ואני ממש מנסה להגיד להם את זה. כלומר את מה שכתבתי לכם אבל אני לא מצליחה..
לא מצליחה לשתף אותם כלום למרות שאני כ"כ רוצה!
אני כ"כ רוצה לעשות להם נחת! אני כ"כ אוהבת אותם! אבל אני לא מצליחה. וזה מאוד מאוד קשה לי ונותן לי 0 כוחות כשאני מבינה שאני רק גורמת להורים שלי צער.
וההורים שלי גם כל היום אומרים שזה לא יכול להמשך ככה, ויהיה לי מאוד קשה אחרי החתונה איתה אם אני לא משנה את עצמי.
אבל זה פשוט קשה!
מה אפשר לעשות במקרה כזה?
תודה ענקית! כי אני באמת מיואשת כבר
להצגת התשובה לחצי כאן
שלום לך יקרה,
שמחה מאוד שכתבת ושיתפת, במיוחד שאת כותבת שלא מצליחה לשתף את ההורים, טוב לשחרר ולפנות מהלב מה שקשה
זה גם מקל וגם מאפשר לטוב חדש להכנס בעז"ה!
רוצה לומר לך שמגיע לך שאפו גדול מאוד על לקיחת האחריות, על הבגרות, על הרצון לפתור את הקושי.
את מרגשת שעל אף הייאוש אותו את חשה את מתאמצת ובוחרת לחפש דרך לטוב!!
מרגיש קשוח המצב- התחושות הלא נעימות של התנשאות וכו' מצד אחותך
ובנוסף, התחושה שלך שאחותך יותר בפוקוס מצד שאר בני הבית
ותגובת ההורים אלייך למצב שגורמת לך למפח נפש.
נשמע בהחלט מתסכל..
אני חושבת שהפתרון טמון דרך 2 נתיבים-
הראשון- הידיעה וההבנה שכל מה שאנו עוברים, עד לפרטי הפרטים, מתוכנן מאת ה' בעבורנו לטובתנו!
השני- רצון ונכונות לעבודה פנימית-עצמית עבור הטוב שלך.
ראשית, דעי שאת טובה ורצויה וראויה בפני ה'!
ושכל מסע שה' מזמן לנו זו הזדמנות לגדול עוד קצת
והרבה פעמים זה מגיע עם כאבי גדילה כאלו ואחרים.
לא אצלך בלבד אלא לכולנו יש מסעות חיים מגוונים 🙂
משפחה גדולה זו ברכה עצומה
ויחד עם זאת פעמים רבות מאוד יהיו גם מורכבויות והתמודדויות
שהן חלק אמנם לא רצוי אבל כן טבעי
זו הדרך בה בוחר ה' להצמיח אותנו.
בדיוק עכשיו סיימנו את חומש בראשית שכולו מלא בסיפורים אישיים ומשפחתיים מורכבים שעברו אבותינו
ודווקא מתוך המקומות הסבוכים יצא עמ"י בתפארתו.
דוד המלך שעבר כל כך הרבה קשיים מחוץ ובתוך המשפחה עד שמעיד על עצמו "כל משבריך וגליך עלי עברו", זה מה שהיה צריך לעבור כדי להגיע להיות דוד המלך 
במשפחה כל הנפשות חיים יחד מאוד קרוב ואינטנסיבי.
לעתים זה יכול להיות כיף היחד הזה, לעתים יכול להביא למורכבויות
וחשוב לזכור שלכל התמודדות ישנה מטרה-
ה' נוטע כל אחד מאיתנו בבית שבו נוכל לגדול להכי טוב שלנו- שנצמח, שנפתח כוחות חיים
שיעזרו לנו לעשות שליחותנו בעולם
לעתים גם ה' שם אותנו במקום קשה כדי לפתח בנו רגישות מיוחדת ביחס שלנו לאחרים-
אני מניחה, למשל, שבזכות מה שאת חווה יש בך רגישות גדולה יותר לבנות משפחה אחרות וגם לחברות- לתת להן הרגשה נעימה במחיצתך, תחושה שהן רצויות..
ככל שנזכור ונעמיד לנגד עינינו את הידיעה שכל מה שעובר עלינו זה מאת ה' לטובתנו כך ייקל עלינו המסע כי נבין שיש תכלית.
דרך הנתיב השני נוכל לפעול בתוכנו לחיזוק פנימי ומתוך כך לקבל עוד ועוד כוחות למסע-
כתבת שההורים שלך אומרים לך שאת צריכה להשתנות ולעבוד על עצמך. אני לא שמעתי אותם ולא את האחיות אבל כמו שאני מכירה קשרים בתוך המשפחה (ובעיקר מתוך חיי הפרטיים) אני יודעת כמה זה מורכב.
הרבה פעמים, מה שמאשימים אותנו, זה מה שבדיוק אני מרגישה שהצד השני אשם. איך זה הגיוני?
הבעש״ט אומר שאם יש רע שאני רואה בשני והרע הזה מעצבן אותי, זה כנראה נקודה שאני גם צריכה לתקן.
לכאורה מה הקשר? אני אסביר, אנחנו יכולים להסתובב בעולם ונניח לראות מישהו שמבקש צדקה. אני לא אתעצבן עליו נכון? אני אולי ארחם.. למרות שאני יכולה להתעצבן ולומר, מה הסיפור שלו? שיצא לעבוד כמו כל האנשים הנורמליים. (ואני מאמינה שיש אנשים שזו התגובה שלהם)
אז למה זה לא מעצבן? כי אני קורה בהחלט דבר שאולי יכל להיות יותר טוב, אבל זה לא פוגש אותי, אני לא במקום הזה לכן אני לא אתעצבן אלא ארחם.
אבל כשאני רואה למשל, איך אחותי מאשימה אותי בזה שאני אף פעם לא מקשיבה למה שיש לה באמת לומר, אני יכולה להתעצבן ולומר שזה בדיוק מה שהיא עושה.
למה? כי זו נקודה לתיקון שמשותפת לשתיכן. ואז זה נהיה כבר מעצבן.
אז מה אני אעשה כשאני מרגישה שאחותי מתנשאת? אבדוק בעצמי אולי גם אני משדרת ריחוק ועליונות? (אולי ממקום של הגנה) ואז לנסות קצת לרדת ולנהוג ביותר קרבה..
ואם היא מרגישה שהיא אף פעם לא מקשיבה, אני אעצור רגע ופעם אחת באמת אנסה להקשיב עד הסוף ולקחת את הדברים ברצינות בלי להתווכח על זה.
ואם אני מרגישה שהיא לא מספיק משתפת אולי אני אבוא ואתחיל לשתף ולספר משהו שהיה לי היום..
חשוב לי לחדד, שאת חלילה לא אשמה במצב אבל היות ואת חלק ממנו את בהחלט אחראית לו
לגבי הקנאה שהזכרת- עצה טובה ששמעתי פעם מרב גדול ואוייייי כמה שהיא קשה- נסי לומר לאחותך "אני שמחה בשבילך שזכית לקשר טוב עם אחותנו"- נשמע מופרך נכון?
אבל תדעי לך שמשפטים כאלו מכניסים אותנו לתנועת נפש שעוזרת להגיע לשלום בלב, לרוגע, ובעצם להיפך הקנאה. כי כשאני לוקחת אחריות, מזהה את הנקודה המשותפת לתיקון ועובדת עליה- הבעיות נעלמות אט אט כלא היו
ובאופן כללי, אחד הדברים ששמחתי לקרוא שטוב לך בחברה- חשוב לשאוב כח מקשרים טובים שזורמים לך בקלות יותר- להתמלא מהם, להשקיע בהם.
אני לא יודעת איך הקשרים שלך עם שאר האחים במשפחה- אלו שמעלייך ואלו שמתחת לשתי אחיותייך שכתבת אודותן.
אם יש מבין האחים והאחיות שיש לך קשרים טובים יותר- נסי להתמקד בהם, להגדיל את הטוב שבהם,
לשאוב כח מקשרים חברתיים ומשפחתיים שכן זורמים וטובים בפשטות.
ועוד, חשוב לדעת שאת ושתי אחיותייך הצעירות ממך נמצאות בשלב בחיים שלעתים קרובות הוא סוער ולא תמיד יציב- הגוף מתפתח ומשתנה והנפש יחד איתו- יש עליות וירידות של הורמונים, יש תהליך של נפרדות מההורים ובחירה בדרך החיים הייחודית לי, יש מחשבות ושאלות והתבררויות של זהות…
הקשר ביניכן איך שהוא כעת הוא לא סוף פסוק, בעוד תקופה הוא יכול להיות אחרת לגמרי, להשתנות יחד איתכן
הרבה פעמים עניינים מסתדרים מאליהם עם הזמן.
לגבי היחס מאחותך וגם תגובת ההורים- לעתים אנחנו מאוד יכולות להתערער ממצב כזה
וכמו שכתבת בעצמך שהמציאות הזו מורידה לך את הבטחון-
גם כאן חשוב לזכור שעבודה עצמית מחוללת פלאים, ובמקביל לחפש את הקשרים הכן מחזקים, אלה שאת מרגישה בהם בטחון ולהוסיף מהם עוד ועוד לתוכך
בתוספת העמידה מול ה' והידיעה שאצלו את הכי הכי הכי! תמיד!!
בטחון עצמי זהו מצב נפשי שבבחירה נכנסים אליו, זה אפשרי!
תוכלי לשנן לעצמך משפטים מחזקים כמו-
"ה' אוהב אותי, בשבילו אני תמיד רצויה"
"ה' מעביר אותי את המסע הזה עבורי, לטובת שליחותי"
ועוד משפטים שאת מרגישה שבכוחם לחזק אותך בבטחון.
ולגבי ההורים- למרות הרצון הגדול והמדהיםםםם שלך לשמח את ההורים, אני חושבת שהשמחה הגדולה ביותר שאת יכולה לגרום להם זה להביא להתקדמות ממשית במצב. עצם זה שכתבת לכאן זה כבר צעד ראשון, הם אמנם לא יודעים אבל אני מבטיחה לך שהזמן יעשה את שלו.
אני חושבת שהיותר נכון עבורך כרגע זה להתמקד בעבודה העצמית שלך, לחדד לעצמך את הטוב שבך ובמה שיוביל אותך לטוב ושלום פנימי.
בלי לחשב חשבונות של צער ועוגמת נפש כלפיהם, כי תהליך הוא בד״כ לוקח זמן ויש בן הרבה עליות וירידות. אל תחששי מזה, תזכרי תמיד שאת בדרך ליעד. לפעמים צריך לעצור לתדלק, לפעמים נתקעים בשול, לפעמים צריך לעשות רוורס- אבל כל זה שאנחנו בדרך ליעד!
את עושה כמיטב יכולתך ובעז"ה ככל שתהיי יותר בעבודה עצמית, בטוב פנימי, מאליו הם יהיו יותר בנחת רוח.
זהו תהליך אישי שדורש רגישות ועדינות והקשבה לעצמך וחשובה פה מאד הסבלנות!
אם תצליחי כן להביא את עצמך ולשתף את ההורים, אולי אפילו להראות להם את השאלה ששלחת אלינו ייתכן ויקל עלייך ויקרב להם את ההבנה והמאמץ שלך למצב טוב יותר.
אבל גם אם לא, תני לעצמך את הזמן בקצב שלך
לזכור שאנחנו עובדים על עצמנו, מרפאים את הלב שלנו
וכשהוא יירפא אז מאליו בעז"ה תזרום רפואה לכל חלקי וקשרי חיינו
מברכת אותך בהמשך מסע טוב ומלא בגילויים טובים ומשמחים,
מוזמנת תמיד לשוב ולכתוב לנו …
…כתבי תגובה
התגובה תפורסם לאחר אישור המערכת
שאלות נוספות
