השאלה
שלום לך משיבה יקרה ותודה שאת נותנת מהזמן שלך קוראת את השאלה שלי.
לאחרונה יש לי ענין שמטריד אותי. תפילה. אני משתדלת להתפלל כל יום, באמת מתפללת את כל התפילה. זה לוקח לי בערך 45 דקות כי אני באמת משתדלת להגיד מילה במילה, לצאת ידי חובה וגם להגיד קצת בקול כדי לשמוע מה אני אומרת, אני אומרת את כל השיעורים היומיים וגם מתפללת מנחה. אבל באמת אני לא חושבת שכל זה שווה אם אני בכלל לא נהנית להתפלל. אני עושה את זה כדי לסמן וי בתחילת היום שלי. אני לא מתכוונת כשאני אומרת את המילים, אני אומרת את הכל ברפרוף מהיר, וזהו. מסיימת תפילה, סוגרת את הסידור, וממשיכה את היום שלי. אחרי צהריים אני תמיד משתדלת לא לפספס. אבל שוב, זו סתם תפילה. אני רק מתפללת וזהו?? אני רוצה באמת להרגיש חיבור לתפילה, להרגיש שאני נהנית להתפלל לומר תודה לקדוש ברוך הוא, וגם אם אני עושה זה בלי כוונה מה הטעם לתפילה שלי? בקמפים ובשבתות בת מלך אני מתפללת והכי נהנת בעולם באמת להתפלל!! יש את כל השירים, ובאמת זה החלק שהכי אהוב עליי בקעמפ או בשבת בת מלך, רק מחכה כל בוקר כבר לפתוח את היום עם התפילה. וזהו. ואז חוזרים לחיים האמיתיים, ושוב התפילה שלי נראית לא משהו בכלל. אין לי ריכוז, העיניים שלי משוטטות בכל פינה בכיתה, ובאמת חשוב לי להתפלל לא בשביל לסמן וי. רוצה להתפלל ולהרגיש רגש. מה אני יכולה לעשות?
להצגת התשובה לחצי כאן
שלום לך יקרה!
שאלתך הנפלאה מעוררת השראה! והלוואי ירבו כמותך בישראל!
שאלתך הכנה והמרגשת מדהימה! וחסידים רבים וטובים שואפים להגיע למדרגה כל כך גבוהה של הנאה בתפילה, כפי שאת שואפת…
אשרייך שאת מתפללת שחרית ומנחה מילה במילה ואומרת את השיעור היומי בעקביות ובהתמדה! אלה, גורמים לך לחיבור וקשר עם הקדוש ברוך הוא, בכל מקרה, גם אם את לא מספיק מרגישה הנאה. והרי אנחנו מקיימים מצוות בקבלת עול, כי כך ציווה ה' ולא לשם הנאה וסיפוק. הם באים במיילא…
כל מצווה ולרבות מצוות התפילה, מרוממת אותנו טפח מעל הקרקע, מעצם קיום המצווה.
התפילה נקראת "עבודה שבלב"! היא ,אכן ,"עבודה"! ועלינו להתאמן בעבודה זו. נכון שעלינו להתפלל בכוונה וברגש ולא כ"מצוות אנשים מלומדה"..
לכן אנו עושים דברים שיש בהם הכנה לתפילה כמו למשל נתינת צדקה,
אמירת קטע מפרק מ"א בתניא (עד" כעומד לפני המלך"- עמוד 112 ),
שטיפת ידיים , יש שאומרים לפני התפילה "שיוויתי השם לנגדי תמיד".
וכן התבוננות במילות התפילה, כל זה,כדי לעורר ולגייס אותנו לתפילה ראויה.
הרגשת הנאה יכולה לבוא עם סיפוק מעצם העובדה שהתפללנו מילה במילה ומזה שאנחנו מתכוונים לפני התפילה, כעצת הרבי הרי"ץ, לכוון " כוונה אחת כללית", שתהא תפילתנו נשמעת עם כל הכוונות שאנחנו לא כל כך יודעים לכוון.
אם ניקח דוגמה ממצוות כיבוד הורים, שהיא מצווה מדאורייתא, לא תמיד אנחנו מרגישים הנאה בקיומה. אלא מה, אנחנו כן שמחים שקיימנו מצווה שהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו. ובכל מקרה, המצווה משפיעה עלינו , באופן שאנחנו הופכים להיות יותר ויותר רוחניים ( גם אם נראה לך שאת רק מסמנת ✓.)
מה שכן, אנסה להציע לך כמה הצעות, שיכולות לגרום לך יותר חיבור,הנאה וסיפוק מהתפילה.
אחד האתגרים הגדולים בתפילה, הוא למצוא חיבור אישי למילים, בפרט כשאיננו מבינים את כל המילים. אז, אולי תבחרי כל יום קטע אחד קטן ,שאותו תנסי להבין ושבו תתעמקי. וכשאת מבינה, התפילה היא אחרת לגמרי.
תוכלי, למשל, על ידי סידור שיש בו פירוש המילים: כמו "סידור המפורש" בהוצאת חי"ש.
את גם יכולה לעיין בסידור "שי למורא"- שיש בו פירוש המילים. ויכול לעזור לך מאוד.
כך נהגו חסידים, להתעמק כל יום בקטע אחר. עד שהתפילה הפכה להיות דיבור ישיר, מובן ומכוון, תפילה מעומק הלב.
וכן ככל שתכניסי משמעויות אישיות למילים, הן יתחילו להרגיש יותר "שלך".
למשל "מודה אני" – תעצרי ותחשבי באמת על ההודיה שאת מודה להשם על שהחזיר לך את נשמתך.. ו"רבה אמונתך..-" אני ממש מאמינה בך ה' ומודה לך על שאתה מחייה אותי כל יום מחדש."
וכן: "רבה אמונתך "- תודה לך ה' שאתה נותן בי אמון, ולכן החיית אותי גם הבוקר, כי יש לי שליחות היום… "
וכך בקטעים אחרים… כמו למשל" והאר עינינו בתורתך… ודבק ליבנו במצוותיך " ועוד ועוד…
אולי גם תקבעי לך חברותא עם חברה, שיחד איתה פשוט תלמדו ותבינו את התפילה. אז, לא רק שאת תרוויחי, אלא, גם היא תרוויח ולך תהיה מצווה כפולה ומכופלת…
***
בקשר למה שאת כותבת "אין לי ריכוז, העיניים שלי משוטטות בכל פינה… " אז בעזרת השם כשתתבונני בתוכן התפילה יהיה לך קל יותר להתרכז.
ועוד דבר בדוק ומנוסה, שעוזר מאוד להתרכז בתפילה, זה לשים אצבע בסידור בשורה שאת מתפללת. (או יד בדף הסידור ). התפילה מתוך הסידור עוזרת לנו שלא לאבד את המקום שבו אנו אוחזות ואז לא נמצא את עצמנו "משוטטים ביריד" בזמן התפילה.
כך גם נהג הרבי, למרות שבוודאי ידע את התפילה בע"פ.
בסופו של דבר יהיה לך סיפוק מההצלחה שלך להתפלל מתוך הסידור ואז בטוח גם שהיום שלך יהיה מוצלח!
***
כפי שכתבת בקעמפ או ב"שבתות בת מלך" , יש אווירה מיוחדת: שירים מרגשים, אנשים סביבך שמתלהבים, ואנרגיה שונה. חשבי, איך את יכולה להביא משהו מהאווירה הזאת לתוך היום יום שלך. אולי כשאת מתפללת לבד, נסי להיזכר במנגינות ובשירה בקטעים מסוימים ותשירי תוך כדי תפילה. זה בטוח יהנה אותך.
ולגבי תפילה בכיתה, אולי תוכלי לדבר עם המורה שתסכים בכמה קטעי תפילה, שהבנות ישאירו ביחד כמו למשל את "שיבנה בית המקדש…" "אשרי יושבי ביתך…"ועוד כיוצא בזה, כדי שתהיה התעוררות בתפילה.
שואלת יקרה, דעי לך, שהקדוש ברוך הוא רואה את השתדלותך ורצונך ומקבל את תפילתך כמו שהיא, כקורבן לפני השם.
עצם העובדה שאת מתמידה ומתפללת למרות הקושי, זה דבר עצום!
ותמיד תזכרי שלא כל יום חג! לא תמיד אנחנו באווירה מיוחדת של ריגושים ושירים כמו בקעמפ …
ודווקא תפילה בשגרה היום יומית… היא זו שנחשבת יותר כ" עבודת התפילה ".
קבלי את עצמך כמו שאת,
קבלי את עצמך כבת חסידית שמשתדלת ורוצה לנהוג כראוי.
הקדוש ברוך הוא אוהב אותך כמו שאת!
ובעז"ה גם תלכי מחיל אל חיל ותעלי במעלות התורה והחסידות!!!
(משפטים שכדאי לך לשנן לעצמך במשך שבועיים. עד שישפיעו על חשיבתך החיובית. בלשון מדבר: "אני אוהבת ומקבלת את עצמי כמו שאני", "אני מקבלת את עצמי כבת חסידית..", " אני יודעת שהקב"ה אוהב ומקבל אותי כמו שאני")
לסיכום:
התהליך שאת עוברת הוא חלק מגדילה פנימית ורוחנית. ניכר מדברייך, שאת רוצה לעבור ממצב של "עשייה טכנית"
למצב של חיים מתוך רגש ומשמעות. את בטח רוצה לחוש יותר חיות ושמחה במציאות היום יומית, דבר שלא קורה בשגרה, בכיתה או בבית. אלא רק כשיש קעמפ, שבתות מיוחדות וכיו"ב. ואת כנראה תוהה אם ה"שגרה" יכולה להיות "משמעותית". אז דעי לך, שזהו שלב שבו את לומדת איך למצוא קדושה וחיבור לקדוש ברוך הוא דווקא בתוך חיי היום יום. זהו אחד מהאתגרים העמוקים ביותר בעבודת השם ובדרך החסידות.
ובקשר לתפילה: אל תלחצי על עצמך. תני לעצמך זמן. הקדוש ברוך הוא רואה את הרצון האמיתי שלך ומתמוגג ממנו.
המשיכי לחפש את החיבור להשם בדרך שמתאימה לך.
ותזכרי שגם ה" דרך "עצמה, ההשתדלות והיגיעה, פועלים ישועות!
אם יש לך עוד שאלות או נקודות שתרצי להעמיק בהן, תוכלי לפנות שוב ל" אסק מי ".
בברכה ובהערכה רבה
משיבה בצוות "אסק מי".
כתבי תגובה
התגובה תפורסם לאחר אישור המערכת
