שלום לך יקרה,

קודם כל חשוב לי לפתוח ולומר שהאתר הזה מובנה על טהרת הדיסקרטיות. אין אפשרות לדעת מי השואלת כמו שהשואלות לא יכולות לדעת מי המשיבות.

באופן כללי חשוב לי להקדים שאת מעלה שאלה על נושא מורכב, ועם זאת את כותבת באופן מרוכז ובקצרה. לכן אני אנסה לענות באופן מקיף שיקלע כמה שיותר לכוונות שלך, כי אפשר להסתכל על כל מילה מכמה כיוונים שונים..

ראשית, את מתארת סיטואציה לא פשוטה, אך כלל לא נדירה. בעידן בו אנו חיים, אנו עלולים בקלות להיחשף לתוכן שלא היינו באמת רוצים לראות. וזה קרה גם לך.

בתחילה את מתארת מקרה שבו שכנעו אותך לצפות – כמשהו שהיה.

אבל זה נראה שזה תופס אותך עד עכשיו, וזה לגמרי הגיוני כי השבר הזה מאד מושך ובעיקר גורר לעוד ועוד..

קודם כל חשוב לדעת שזה ניסיון באמת לא פשוט! אני מתרשמת לקרוא כמה מודעות עצמית וכנות פנימית יש לך.

אכפת לך ולכן את כותבת כאן, אני בטוחה שבע״ה תעשי ותצליחי 

לכאורה אין טעם לכתוב לך כמה 'לא כדאי' לצפות בתכנים כאלו, כי את עצמך מבינה שיש לתכנים כאלו השפעה לא טובה עלייך.

אבל בכל זאת, לפעמים לא מבינים עד איפה זה יכול להשפיע ולכן אני רוצה לפרט מנקודת מבט כוללת:

אחד הדברים המשמעותיים שנגרמים כתוצאה מצפייה במדיה כללית היא השפעה על החשיבה והרגשות.

תוכן שחורג או אפילו מנוגד לערכים שלך עשוי לעורר תחושות של אי נוחות, בלבול או אפילו רגשות שליליים.

זה יכול להשפיע על האופן שבו את תופסת את עצמך ואת הסביבה שלך, זה יכול להתבטא בחשק לקחת חלק בפעילויות, בתפילה, בהתוועדות ובאופן כללי לקרר אותנו.

כשצופים שוב ושוב בתוכן כזה, עלולה להיווצר תחושה שהעקרונות שלי פחות חשובים או לגיטימיים או מתאימים לי, ואוטומטית זה מחליש את המחויבות שלי כלפי הערכים שאותם אני כן רוצה בחיים כשאני בלי השפעה חיצונית ורק מקשיבה לעצמי.

צפייה בתוכן כזה יכולה לגרום לתחושת "קרע" פנימית – מצד אחד את נמשכת לסרט, ומצד שני את מרגישה שהוא פוגע בערכים שלך. זה הרבה פעמים מביא לתסכול, חרטה, אשמה ועוד חברים לא נעימים.. ומי רוצה תחושות כאלה בחיים?

סרטים, באופן כללי, ובמיוחד כאלה עם מסרים חזקים או סמויים, יכולים לשנות תפיסות עולם והשקפות מבלי שתשימי לב. הם משפיעים על תת-המודע שלך ועל הדרך שבה את מגיבה לסיטואציות בחיים, מרגישה את החיים, מקבלת החלטות, מבצעת בחירות- וכל זה בלי שאת מרגישה או יודעת.

אם את כבר יודעת מראש שהתוכן לא יהודי- חסידי, אני מאמינה שאת מרגישה ויודעת לבד שאת הקב״ה יותר תשמחי אם תקדישי את הזמן לתוכן שמעצים אותך, מקדם אותך, תומך בערכים שלך, מביא אותך לתחושה טובה. הרבה פעמים אנחנו מרגישים צורך באיזה איוורור או משהו כיף, זה בסדר.. רק כדאי להשקיע את הזמן במשהו שבאמת עושה לך טוב ולא רק לאותו הזמן של הסרט ואז אח״כ משאיר אותך עם בלגאן.

מציעה לך לשאול את עצמך מראש: האם הסרט הזה יועיל לי? האם הוא יתרום לי במשהו, או רק יגרום לי להתלבט ולהרגיש לא בנוח?

אז מה תכלס אפשר לעשות?

לפני הצעדים המעשיים חשוב לי לומר שאין לי ספק, שזה לא קל ולא פשוט! במיוחד כשזה קשור לחברות שלך..

לפעמים התחושה היא שזה כמו פצע מגרד, ואת 'חייבת' לגרד כדי להרגיע את התחושה.

אבל בפועל, הגירוד מרגיע אותנו באותו רגע, אך לא פותר את הבעיה, אלא להיפך. ככל שנגרד יותר – הגירוי ילך ויגדל, ובדרך כלל הפצע רק יעמיק. כלומר, נקבל רגיעה מיידית לטווח קצר, אך פגיעה גדולה יותר לטווח הארוך.

כך גם במראות לא ראויים, אם ניכנע לדחף נחוש סיפוק מידי, אך התחושה הזו לא תביא לרוגע נפשי מתמשך ואמיתי.

לכן חשבתי בשבילך על כמה פתרונות מעשיים ואני ממש מקווה שאכן יעזרו או לפחות יקלו על ההתמודדות:

א. קחי דף ועט ותכתבי לך 5 סיבות למה את לא רוצה את זה בחיים שלך, את יכולה להיעזר במה שכתבתי עד עכשיו ובעיקר לכתוב את מה שאת חושבת.

מדי יום, הקדישי דקה כדי לקרוא את הדף הזה בקול, תזכירי לעצמך למה העקרונות האלה חשובים לך. אם תביני לעומק מה עומד מאחורי הערכים שלך, אני מאמינה שזה ייתן לך כוח לעמוד בהם גם מול פיתויים.

1. במקביל לזה, נסי להציע לחברות שלך תחליפים אחרים שהם גם חווייתיים אבל גם ממלאים את בנפש, תירשמו לחוג או קורס שמעניין אתכן, תקבעו ספורט יחד, שחקו במשחקי קופסא (הכי כיף בעולם:)) צאו להתנדבות או לעזרה בבתי חב״ד וכו…

2. יחד עם מציאת החלופות, (וכדאי להשקיע בזה הרבה מאמץ!) אפשר לדבר עם החברות שלך בכנות ולהסביר להן למה הסרטים האלה לא מתאימים לך.

אם הן חברות אמיתיות, הן יכבדו את הבחירה שלך, ואולי אפילו יצטרפו אלייך להרפייה וזמן כיף במשהו אחר.

אני מאמינה שכולן או חלקן מרגישות תחושות דומות, השיתוף שלך יכול להציף שיחה בוגרת שבסוף תעזור לבנות נוספות בע״ה.

1. תחגגי את הנצחונות שלך, בכל פעם שהצלחת להתגבר ולא לצפות, תעצרי רגע ותני לעצמך טפיחה (לא קלה) על השכם. ׳תפצי׳ את עצמך אח״כ במשהו כיף אחר, למרות שהפיצוי הגדול ביותר הוא זה ששמרת על הנפש שלך מעודנת ומחוברת לעצמה.

האם תצליחי תמיד?

אי אפשר לומר באופן גורף על העתיד אבל בוודאות את יכולה להפסיק לצפות פעם אחת. וזו גם אמורה להיות במטרה שלך! בכל פעם שעולה בך דחף, תוכלי לומר לעצמך: עכשיו אני בוחרת להתגבר.

הדחפים לא יעזבו אותך, וההתמודדות יכולה להמשיך לכל החיים. איך אני יודעת, אפילו מבלי להכיר אותך?

בעל התניא, מלמד אותנו שיש לנו שתי נפשות, וביניהן מתנהל מאבק תמידי. השאיפה שלנו אינה להפסיק את המאבקים ולבטל את התאוות, אלא להצליח לנצח בכל פעם. זוהי עבודתו של ה'בינוני' – לנצח כל רגע מחדש.

ההבנה הזו, של מהות הנפש, חשובה ונותנת לנו כוח כפול:

א. הבנה שהדחפים נורמליים. תאוות ופיתויים מגיעים לכולנו מצד הנפש הבהמית, והעבודה שלנו היא לנטרל אותם.

ב. הבנה שהמשימה אפשרית. בהתמודדות עם היצר, זה לא 'הכל' או 'כלום'. בכל פעם יש לנו הזדמנות חדשה לנצח. גם אם נפלנו, נסיק מסקנות, ונאסוף כוחות כדי להצליח בפעם הבאה.

לסיכום,

זכרי תמיד ש״בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו" – את, בעצם הפניה, הראית להקב״ה כמה את רוצה להצליח, עכשיו בעזרת ה', תחליטי להתגבר והקב"ה ייתן לך את הכוחות.

אם את מרגישה שגם אחרי המענה, עדיין לא יושב טוב את מוזמנת לפנות אלינו שוב.

בהצלחה רבה!

מאמינה בך, ומקווה שבע״ה עזרתי 

משיבה מאסק מי …