השאלה
היי,
מאז ומתמיד אני מרגישה שהקשר שלי עם אמא שלי לא כמו שהוא היה צריך להיות….
יש כל כך הרבה דברים שאני לא רוצה לספר לה או שמביך לי לדבר איתה עליהם… כי יש דברים שבחיים היא לא תבין…
(למרות שיש גם דברים שאני מלכתחילה שומרת רק לעצמי – זה נורמלי?)
פשוט אין את הקשר האמיתי הזה, אין הרבה מגע (כמו חיבוקים למשל – וזה גורם לכך שכשכן יש, זה מביך אותנו כי אנחנו לא רגילים לזה)…
אני מרגישה ויודעת שהקשר הזה הוא פשוט לא נכון וגם לא הכי בריא…
ויש לי גם הרבה מאוד דברים שהייתי רוצה לשפר, אבל אני לא רוצה להעמיס עליה… כי היא אישה שמראה את הקושי שלה ממש חזק וזה משפיע נורא חזק על הבית….
אני כל כך רוצה לשפר, לפחות את הקשר שלי, אבל לא יודעת איך עושים את זה… אני מרגישה סוג של ריחוק, במקום הכתובת לכל דבר… ואני שומעת כל כל הרבה אנשים שמספרים שיש להם את הקשר הכי טוב עם אמא שלהם, והם מדברים איתה על הכל, היא החברה הכי טובה שלהן…. ואצלי זה כל כך לא ככה, אני מתביישת למשל לדבר איתה על רגשות וגם היא לא באמת מדברת על זה…. פשוט מכל הבחינות הקשר לא נכון…
אשמח אם תוכלו לעזור לי בעניין.
תודה מראש.
להצגת התשובה לחצי כאן
שלום לך יקרה,
ותודה שפנית אלינו בנושא כל כך רגיש ואישי.
את כותבת על הקשר שלך עם אמא שלך. מרגש לקרוא כמה את שומרת על הכבוד שלה ויחד עם זה מצליחה להציף את מה שמפריע לך.
את לא מרגישה פתוחה עם אמא, לא מספיק בשביל לדבר על כל דבר שהיית רוצה וגם לא מספיק בשביל קשר של מגע טבעי כזה בין אמא לבת. את רוצה לשפר את הקשר אבל חוששת שזה יעמיס עליה קושי רגשי, ותהיה על זה השפעה גם על הבית.
קודם כל, קבלי חיבוק!! הקב"ה נותן לכל אחד את הניסיון שלו, וזה לא פשוט.
תחושה של מרחק מאמא מייצר לפעמים תחושה של דחיה וחוסר ערך, ואני שומעת את הכאב והכמיהה המשמשים בך. את רוצה את הקשר הכי בסיסי ונצרך ומגיע לך לקבלו!
רוצה גם להתנצל על האיחור הגדול בתשובה. העומס היה גדול והגיע לך לקבל תשובה ממזמן!!!
ביקשת תשובה תמציתית. אז יש הרבה מה להרחיב, אבל אשמור על המיקוד.
בתחילת השאלה כתבת שהקשר שלך עם אמא הוא לא כמו שהי'ה צריך להיות.
רוצה לומר לך שהקשר בעל הפוטנציאל הרגשי הגבוה ביותר הוא קשר אמא / בת, ודווקא לכן הוא הכי מאתגר והכי לא פשוט שיכול להיות… כלומר שאת ממש לא חריגה ולא יחידה בהתמודדותך זו… הפוך.
רוב הבנות רוצות וזקוקות לקשר עמוק וקרוב עם אימותיהן, ורוב האמהות רוצות וזקוקות לתת מעצמן לבנותן.
ובטוח שאמא שלך אוהבת אותך ורוצה לתת לך את הקרבה הגדולה ביותר שאפשר.
רק שאצל אימהות לעיתים יש עבר של קשר עם האמא שלהן וחוויות כאלה ואחרות שלא תמיד מאפשרות, ואפילו יוצרות חייץ בינן לבין בנותיהן,
ואצל הבנות, כגודל עוצמת הפוטנציאל, ככה גודל האתגר להצליח ליצור את הקשר הזה. הרגיש. הפגיע. והעוצמתי כל כך.
אנחנו מבינות יחד שאמא שלך זו אמא שלך, נולדת אליה בהשגחה פרטית מדויקת, אין לנו יכולת או דרך לשנות אותה.
על הקשר אפשר לעבוד.
זה שכל כך חשוב לך לכבד את אמא, זה מרגש מאד.
התורה מצווה על כבוד ולא על אהבה וקרבה כי בזה ילד פחות יכול לשלוט במצבים שונים. והשכר הגדול שמקבלים, ועצם העובדה שמצוות כיבוד הורים ניתנה בעשרת הדיברות במעמד הר סיני, המעמד המכונן שבו עם ישראל הפך לעם וקיבל את קדושתו יחד עם כל העולם, מראה שהתורה יודעת שזה לא פשוט.
אז מה, להשאיר ככה?
לא. יש לגמרי עוד מה לעשות.
עבודה שהיא בינך לבין עצמך ולאורך זמן תקרין על הקשר בינכן.
לנסות להתבונן פנימה;
איזה דברים טובים כן יש במערכת יחסים עם אמא?
מה התכונות והמעלות הטובות בהם היא ניחנה? בטוח יש הרבה כאלו.
איזה דברים אולי כן אפשר לשנות בקלות?
ועוד שאלה; יש לך צרכים שהיית רוצה שהם ימומשו ע"י אמא שלך. האם את מרגישה שאת יכולה לפנות לאמא מתוך כבוד ודרך ארץ ולומר לה בגילוי לב – אמא, חשוב לי שאוכל להיות פתוחה איתך / הייתי מאד שמחה לקבל ממך חיבוק / הערכה / זמן שחנ"ש / שפחות תראי את הקושי שלך ותיראי יותר חזקה?
היכולת לבקש מהסביבה שלנו את מה שאנחנו צריכים היא יכולת חשובה לבניית קשר בריא, הדדי ואמין. זה נכון גם בין חברות, בין בעל ואישה ועוד.
זה מצריך למצוא זמן מתאים של פניות אצל שתיכן ולפעמים גם למצוא בתוכך אומץ וכוח נפשי, אבל זה חשוב.
וגם אם אמא כהגדרתך תגיב בלהראות את הקושי שלה ואת תרגישי שאולי העמסת, שתדעי שזה לא שייך אלייך ההעמסה. העומס היה אצלה גם בלי הבקשה שלך.
ועצם העובדה שניסית וביקשת היא דבר גדול בשבילך. בלי קשר אליה. כפיתוח מיומנות חשובה בקשרים חשובים.
הרבי הריי"ץ כותב במכתב מופלא לביתו הרבנית חי'ה מושקא כי משפחה מאושרת באמת היא משפחה שבה הילדים יודעים שכל השמחה והאושר שלהם זה ההורים שלהם, וכל הנחמה והאושר של ההורים זה הילדים שלהם.
ועוד כיוון שאתן לך כאן;
מה אולי אפשר לשפר ביחס שלך לאמא שלך? את חושבת שזה משהו שאת יכולה לעשות? לחפש איזשהי הזדמנות לתת לה, להעניק לה, להיות עבורה.
אולי תפרקי את השינוי ביחס לאמא שלך למשימות קטנות קטנות שתוכלי להתחיל לעשות אותם? השינוי שתצליחי לעשות, אפילו הקטן ביותר, יכול להיות מאוד משמעותי.
הרצון שלך להישען על אמא הוא דבר הכי טבעי ומגדל והרצון והצורך האלה חשובים. אבל כאן אני בעצם מציעה שהיכולת של אמא שלך תיבנה בעקבות המצע הזה שתעבדי עליו.
כלומר שבזה שאת נותנת ומשקיעה בלראות אותה בעיניים טובות, מחזק אותה להיות בעתיד בעבורך יותר.
לא בהכרח אבל יכול מאד לפתוח פתח חדש ביחסים בינכן.
זה דורש כמובן לשחרר בהתחלה את הרצון והצורך, וזה כמו להתאבל על משהו שהיה לנו ונלקח. וזה כואב ולא פשוט.
אבל כשתצליחי, תראי איך את גדלה ומתחזקת מתוך המקום הזה והופכת אישיות חזקה בעלת חוסן.
מאחלת לך המון הצלחה בדבר החשוב והיקר הזה שנקרא – קשר בין אמא ובת.
תזכרי שאין לקשר כללים חברתיים, והוא לא צריך להראות כמו קשר של משהי אחרת לאמא שלה. זה קשר שהוא ייחודי רק לך ולאמא, שהקב"ה ידע לתת בדיוק עבורך.
השינוי הכי טוב שאנחנו יכולים לחולל בחיינו הוא השינוי העצמי שלנו, להתחיל לחיות גאולה.
בהצלחה רבה!
משיבה מאסק מי.
כתבי תגובה
התגובה תפורסם לאחר אישור המערכת
שאלות נוספות
