חופשה במלון או כללים ותקנון?

ושוב אנחנו נפגשות, כאן, מעל אותיות המקלדת, בפרק שני, ולדעתי, מרגש – 'התקנון'. כחלק מצוות בית-ספר, אני יודעת ומודעת לסלידה שהמילה הזו – 'תקנון' – מעוררת בתלמידות. והאמת, שגם אני, כתלמידה, אהבתי לפעמים לבדוק את הגבול, לברוח קצת מוקדם, לנסות אם יתפסו אותי עם סוודר אפור, מזדהות איתי? טוב, אתן בטח מבינות שלא באתי לדבר על צבע הקפוצ'ון באמצע הקיץ, אז מה כן? תקנון בחופש, גבולות – מי מציב, למה להציב, ואם רוצים לצ'פר – מה התקציב? (סתם, זה היה בשביל החרוז). בואו באמת נדבר על זה. לוקחת אתכן איתי למסע קטן, חופשה במלון, שממנה נלמד על הגבולות והתקנון בחופש. מי מכן שקראה את הבלוג הקודם כבר יודעת שברחתי מאוקראינה, לא סיפרתי על המסע שלי, הלא הוא 'טיול ההפתעות', ותצטרכו להישאר במתח כי גם הפעם לא אספר, אבל כן אספר על אחת התחנות בטיול ההפתעות שלי – 'מלון פליטים בברלין'. מסע הבריחה של המשפחה שלנו עבר בין גבולות מולדובה, רומניה, והסתיים בהגעה לארץ, להורים שלי שקיבלו אותנו בזרועות פתוחות. אבל אחרי חודש, קיבלנו טלפון ממשפחת השלוחים היקרה באודסה, משפחת וולף, שהם זקוקים לתגבור של שלוחים בברלין. מה? מו? איך? באודסה יש קהילה יהודית ענקית, הרב והרבנית וולף הקימו מוסדות, בתי ספר, בתי יתומים, בית אבות, אוניברסיטה, והכל צומח ומתרחב, ואז, כשהגיע השלב של 'לצאת מאוקראינה', זה אומר שצריך להוציא קהילה, להוציא אוטובוסים של יתומים. והם עשו את זה. עם המון ניסים שרק שלוחים של הרבי זוכים לראות. וכך הגיעו בתי היתומים למלון מרכזי בברלין – בירת גרמניה. נרצה או לא נרצה, ילדים בבית מלון צריכים מסגרת. מה? מסגרת?! אבל… מלון זו לא חופשה? זהו… שלא בדיוק. הצטרפנו חזרה למשפחה, משפחת אודסה, וקיבלנו גם אנחנו חדר במלון. מה זה אומר? שיש מי שמבשל לנו – כי יש חדר אוכל. שיש מי שמנקה לנו – כי יש שירות חדרים. שיש מי ש… הכל! הכל, אבל לא הכל. כי כשזה יום, אחרי יום, אחרי יום. ואת נמצאת שם עם שלושה ילדים, וצריכה לקיים חיי משפחה, את מבינה ש…. חייבים לקבוע תקנון! אז נכון – הילדים שלנו צריכים לקרוא קריאת שמע לפני שהם הולכים לישון אבל…. גם הילדים של הבית ילדים צריכים ו… אז מתי הולכים לישון?! ומי קודם? ואיך? ומתי נשב יחד כמשפחה לארוחה ולא כקהילה בחדר אוכל ענק?! אז ב"ה גם הגיעו מדריכות, ומדריכים והעסיקו את הקבוצות והתפללו איתם. ועדיין. זה לא בית ספר. זה בית ספר בתנאי מלון. זה לא בית. זה בית בתנאי מלון. והבלבול… אחחח הבלבול…. ולקח לנו קצת זמן, ולמדנו. למדנו להציב גבול במסגרת החדר – קרי בית שלנו. למדנו להציב גבול במסגרת בית הספר בתנאי המלון שלנו. למדנו שצריך תקנון גם אם יש כל ערב תכניות ערב, וגם אם כל יום יוצאים לפארק. את כל זה כתבתי כדי לשתף אתכן בחוויה ובצורך. זכיתי ללמוד ולראות כמה התקנון הוא מתוק. זכיתי ואני מעבירה לכן את הזכות – בנות חב"ד. היהדות כולה בנויה על גבולות. גם ברגעים שנראה לנו שאנחנו חופשיים – יש גבול. אני רוצה לתת צדקה, בלי גבול. בלי תקנון. מסתבר ש…יש גבול. אני רוצה לכבד הורים, בלי גבול. בלי תקנון. מסתבר ש…. יש גבול. אני רוצה לשמור שבת. בלי גבול בלי…. מסתבר ש… יש גבול! יש תקנון! ליהודים יש תקנון תמידי – התורה. לחסידים יש תקנון מיוחד שנכתב על ידי הרבי המהר"ש – "לחסיד מתאים", וחכו עוד נתוועד על זה בבלוג הבא. לחסידות יש תקנון מיוחד – צניעות. למטיילת יש תקנון מיוחד – תקנון של איכות חיים בחופשה. בתקנון הזה אפשר להכניס הכל. שמירת הזמנים, הקביעויות, הבית, החברות, העיניים, הלב. וחכו, עוד נפתח כל נושא כזה בנפרד בשבועות הקרובים ועד אז…. משימה 🙂 קחי לך משהו קטן לשבוע הקרוב – תקנון, גבול שאת מציבה לעצמך. כן כן, לפעמים זה קשה הרבה יותר להציב גבול לעצמי בלי מישהי שתאכוף אז… שימי לב – את האוכפת! המשימה שלך היא להציב גבול לשבוע הקרוב בתחום מסויים, תצייני בדיוק מה את רוצה, כמה ימים / שעות, וכשתצליחי תצ'פרי את עצמך. כן כן, צ'ופר ממש, מתנה כזו לנפש הבהמית. ואז, תספרי לנו פה בתגובות – במה צ'יפרת את עצמך ותני לכולנו כח להציב גבול בחופש ולשמור על עצמינו ועל החופשה. בהצלחה, וניפגש בבלוג הבא, חני. בעצם, לא כל כך מהר, חייבת לומר לך עוד משהו, אבל זה בגדר מסלול למיטיבות לכת אז תיהי מרוכזת רגע ושימי לב. כתבתי ופתאום היכתה בי ההכרה שבעצם יש בעולם מציאות של בלי גבול, יודעת על מי אני מדברת? ברור. על ה'. אבל אז קלטתי נקודה חזקה שהחסידות מחדדת, ותחזיקי חזק. מכירה את המושג 'נמנע הנמנעות'? אז בואי נעשה סדר. חשבנו שלפעמים אנחנו יכולות להסתדר בלי גבול ובלי תקנון – מסתבר שלא. טוב, ברור שאנחנו לא בלי גבול. מי כן בלי גבול? ה' הוא בלי גבול. אממה, אם ה' לא יכול להיכנס לגבול – משמע הגבול מגביל אותו (ותקראי שוב את המשפט הזה), לכן אפילו ה' מגביל את עצמו ומצטמצם לעולם הזה שלנו. ז"א, עצם זה שיש גבול – מראה לנו כמה ה' הוא בלי גבול. כי הוא בלי גבול ואפילו הגבול לא מגביל אותו עובדה הוא עם כל גדולתו מצליח להיכנס לגבול – 'נמנע הנמנעות'! הבנת?! אמרתי לך מסלול למיטיבי לכת 🙂 ותכל'ס, המסקנה היא אותה מסקנה: הגבול הוא רק טוב. אז בואי, גם אם קשה, מורכב, מעצבן, תציבי לך יעד, תכיני רשימה, ותצ'פרי את עצמך – כי בכל זאת אנחנו לא אלוקים. בהצלחה, ודרך צלחה, חני.