השאלה

תודה רבה על המיזם הזה!
יש לי שאלה שמלווה אותי המון זמן
אני נערה מאוד רגישה ואכפתית , מאוד חשוב לי שכולן מסביבי יהיו שמחות ויהיה להן טוב
אבל יש בעיה, אני מרגישה שאני מוותרת על עצמי המון פעמים, ואין לי אישיות משל עצמי, לא יודעת איך להגדיר את זה, אבל אני מרגישה שאני אהובה בגלל שאני אכפתית, ואני מפחדת שזה הדבר היחיד שיש בי, אני בטוחה שזו תכונה טובה, אבל אני מוותרת על עצמי, ואני יוריד מעצמי בשביל אחרים
אני ממש רוצה לתקן את התדמית שלי בעיני החברות, ולהראות להן שיש לי גם אישיות, כמה שזה כיף לראות בנות שנהנות מהעזרה שלי- כשאני לבד אני ריקה
תודה רבה !
שלום לך נערה רגישה ואכפתית,
כתבת שאלה די קצרה אבל הצלחת לבטא את עצמך כל כך כנה ובהיר, זה נשמע שאת מאד מודעת לעצמך. את כותבת שהשאלה מלווה אותך המון זמן, וזה כאב לי לקרוא את התחושה שלך שאין ביטוי לאישיות שלך, אז אני ממש שמחה שפנית לאסק מי ומקווה שנצליח לתת לך מענה שיכוון אותך ויעזור לך להרגיש טוב יותר עם עצמך בע״ה ❤️
ברשותך, אחלק את השאלה שלך לשלושה סעיפים:
א. האם אכן הדבר היחיד שיש בי זה רגישות ואכפתיות?
ב. איך אני משנה את התדמית שלי בעיני החברות?
ג. איך אני מפתחת ביטוי ל'אישיות', איך אני יותר נאמנה לעצמי ופחות מוותרת על עצמי?
על הסעיף הראשון אפשר לענות בקלות רבה: לא. ממש ממש לא. כבר מתוך השאלה הקצרה שכתבת רואים שיש לך ביטוי עצמי מעולה ומודעות עצמית גבוהה, ואני בטוחה שיש לך עוד הרבה תכונות יפות. תנסי לחשוב על זה ובטוח תמצאי דברים נוספים שאת אוהבת בעצמך.
איך את בשירה, בציור, במטבח, בספורט, בסדר ונקיון, בניהול, בכתיבה, בעריכת סרטים, בגינון, באינטלגנטציה, ברמה החסידית, בחמימות פנימית, ובעוד אלפי תכונות, כישורים, יכולות ותחומים.
יש סל מסוים של כשרונות שמקובל לקרוא להם 'כשרונות', אבל יש עוד כל כך הרבה דברים.
הנה כמה דוגמאות מקוריות יותר, ואפשר למצוא עוד מאות דוגמאות.
אולי יש לך סבלנות לדבר עם אנשים זקנים?
אולי את נהנית לטפח אדנית בחלון החדר? אולי את יודעת לתמצת שיחות של הרבי? אולי את שמה לב כשמישהי בכיתה לא הגיעה?
אולי את יודעת לתקן כסאות מתנדנדים?
אולי יש לך יכולת גבוהה בגיהוץ או קיפול בגדים?
אולי יש לך טאצ׳ בסירוק ואיפור?
חוש הומור מפותח?
יכולת להחזיק קהל?
כותבת תוכן מעולה?
אולי גישה ייחודית לילדים צעירים?
לא מתכוונת שמהיום והלאה בכל מקום שתגיעי אליו תחפשי כסאות מתנדנדים ותתקני אותם. ברור שלא. המשימה היא להרחיב את המבט על עצמך.
תכיני לעצמך רשימת כשרונות ותכתבתי שם גם דברים בנאליים או שטותיים, כל מה שמאפיין אותך. ופתאום תראי שאת הרבה יותר מאשר 'רגישה ואכפתית'.
זה נראה שאת יודעת להעזר בכתיבה כדי לאסוף את המחשבות, אז ממליצה לך על כמה תרגילי כתיבה שיוכלו לעזור לך לשים לב לעוד דברים טובים שיש בך.
– תכתבי לעצמך רשימה של 50 דברים טובים שאת מכירה בך. גדולים וקטנים. רגילים ומיוחדים. כל דבר שאת אוהבת בעצמך. זה אולי ייקח זמן, אבל את יכולה למלא רשימה כזו.
– תכתבי רשימה של 10 דברים טובים שאת חושבת שההורים שלך רואים בך
– תכתבי רשימה נוספת של דברים שמישהי נוספת שאת מעריכה נראה לך רואה בך
– אם את מרגישה שקשה לך למלא את הרשימות, תתחילי מצעד בסיסי יותר: תכתבי רשימה של 100 תכונות טובות שקיימות. לאו דווקא קיימות אצלך. קודם כל תראי שיש מגוון רחב מאד של תכונות טובות והרשימה לא מוגבלת לשתיים שיש לך ועוד 5 שאת פחות מצטיינת בהם.
אחרי שהבנו שבטוח יש בך שפע ומגוון של דברים טובים, נעבור לסעיף השני. איך משנים את התדמית?
כמו שכתבת, אכפתיות ורגישות הן תכונות מדהימות! אבל לא כיף אם יש תחושה שהן התכונות הבלעדיות…
כדי לעבוד עם זה, אני רוצה להכיר לך מושג שנקרא "אני חלקי". בכל אחד מאיתנו יש יכולות שונות ומגוונות, חלקים נעימים יותר ופחות, חלקים יפים יותר ופחות. לכל אחד יש חלקים שקל לו להסתכל אליהם וחלקים אחרים שיותר מורכב לו. כשיש חלקים מסוימים שבולטים במיוחד, הם עלולים להאפיל על שאר החלקים ואז לא רואים "אני שלם" שהוא המכלול של כל חלקי הבנאדם אלא רק את החלק המואר- "אני חלקי".
יש הרבה מאד רווח ב"אני חלקי", יש לך משהו שהוא מאד מוערך ואת לא צריכה להשקיע בו אלא רק מקבלת כל הזמן פידבק חיובי. ואז לא רק הסביבה רואה את ה"אני חלקי" אלא גם את נכנסת לסיפור הזה של "אני אכפתית וזה מה שאני". אבל זה לא באמת כל הסיפור שלך.
כל סיאוציה שאנו נמצאות בה בחיים, היא לא האירוע עצמו, אלא הסיפור שאנחנו מספרות לעצמינו באירוע. 'נארטיב' הוא תיאור המציאות כפי שאדם או קבוצה מסוימת תופסים אותה. בדרך כלל, אחרי שיש לנו נארטיב מסוים, אנחנו נראה במציאות שוב ושוב עד כמה שהוא נכון. בגלל שנסתכל על המציאות באופן מסוים, זה מה שנראה. לדוגמא, בת שחושבת שכולם בכיתה מרכלות עליה כל הזמן, תראה שוב ושוב איך בנות מסתכלות עליה ומדברות ותראה בכך הוכחה לכך שהן מרכלות עליה. זה סיפור שהיא מספרת לעצמה על עצמה, אבל גם הסביבה מרגישה את השדר ומבינה שיש כאן מישהי שאמורים לרכל עליה. כשהבת תשנה את הנארטיב שהיא בנתה, היא תראה מציאות שונה וגם הסביבה תתייחס אליה אחרת.
במילים אחרות, את הסיפור שאת מספרת לעצמך על עצמך, את רואה בעולם והעולם רואה בך.
אז כדי לשנות את התדמית שלך, את בעיקר צריכה לשנות את האופן שבו את מסתכלת על עצמך. מה שדיברנו בחלק הראשון. להכיר בך עוד חלקים יפים (וגם כאלה שפחות יפים! גם להם יש מקום!). כשאת תראי בעצמך עוד חלקים יפים, את תשימי לב שגם הסביבה רואה בך עוד הרבה דברים נוספים מעבר לרגישה ואכפתית.
זה יותר נוגע לחלק השלישי של התשובה אבל עדיין מקדימה מעט כאן: אל תפחדי מזה.
בסופו של דבר הסביבה מעריכה מאד את מי שמביאה את עצמה באותנטיות גם אם יש שם חלקים אישיותיים פחות נעימים.
כנראה שמה שהביא אותך לתחושות האלה, זה המקום שרוצה ביטוי על מלא. עם כל מה שיש בפנים.
וכעת לסעיף השלישי, איך לפתח 'אישיות', איך להיות יותר נאמנה לעצמי ופחות לוותר על עצמי.
יש אנשים שהם יותר עקשנים, ויש אנשים שהם יותר זורמים. זה לא משהו טוב או רע, יש מעלה וחסרון בכל צד. האנשים שהם עקשנים כנראה יותר יגיעו ליעד ויצליחו להשיג את מה שהם רוצים, אבל האנשים הזורמים כנראה יצליחו להשיג אווירה יותר נעימה בדרך.
לפעמים נראה לנו שמישהו מוותר על עצמו, אבל בעצם הוא מוותר על רצון מסוים שלו כדי להשיג רצון אחר- להשיג שלווה ורוגע בסביבתו. הוא לא עושה את זה בשביל לרצות אחרים, הוא עושה את זה כי לו בעצמו יותר נעים כשהסביבה שלו רגועה.
אם האמירה הזו מתיישבת על ליבך ומרגיעה אותך אז מצוין.
אם לא, ואת מרגישה שאת אכן מוותרת על עצמך ולא מרגישה שכיף לך להרוויח את האווירה הנעימה שנוצרת על חשבון הביטוי העצמי שלך, אז נעבור לחלק השני.
כדי להיות נאמנים יותר לעצמנו אנחנו צריכים להעז לשלם מחירים. יכול להיות שהסביבה שלנו לא תאהב את מה שיש לך לומר. יכול להיות שחברות יצחקו עליך אם תספרי להן את איזה שיעור את באמת אוהבת. יכול להיות שחברות יכעסו עליך אם תגידי שאת לא רוצה להגיע למסיבה כיתתית כי יש לך משהו חשוב אחר באותו יום. יכול להיות שמישהי תפגע ממך אם תגידי לה שאין לך זמן היום לעזור לה.
זה יקרה. אנשים יכעסו. אבל זה יהיה המחיר של הנאמנות לעצמך.
האמת שזה לא 'או או'. את לא צריכה להחליט באופן כללי האם להיות נאמנה לעצמך או להמשיך להיות אכפתית, את יכולה בכל סיטואציה לבחור האם עכשיו את מעדיפה לזרום עם האכפתיות ולוותר על משהו שחשוב לך כדי שתהיה אווירה נעימה יותר סביבה (כי האווירה יותר חשובה לך מהדבר שעליו את מוותרת כעת), או שאת מעדיפה להיות כרגע יותר נאמנה לעצמך ולהתעקש על הדבר שחשוב לך גם אם הסביבה לא תאהב את הבחירה שלך.
זה כמו שריר שאת יכולה להתאמן עליו ולאט לאט תהיי יותר מדויקת בבחירות שלך ותצליחי למצוא את האיזון כמה להיות נאמנה לעצמך וכמה להשקיע באווירה נעימה סביבך.
ועוד משפט קטן על האמירה שלך 'אני מרגישה שאני אהובה בגלל שאני אכפתית', זה נכון שלסביבה בדרך כלל יותר נח עם מישהי שמוותרת כל הזמן ומאד רוצה שתהיה אווירה נעימה, אבל נאמנות לעצמך לא אמורה לגרום לכך שכולם לא יאהבו אותך, אולי היא תגרום שיהיה בנות מסוימות שפחות יאהבו את השינוי, אבל היא תגרום שיהיה בנות אחרות שיאהבו אותך יותר על המכלול שבך. כשתהיי יותר אותנטית וכנה בקשרים החברתיים (ופחות בודקת שלכולם מבסביב טוב כל הזמן) תצליחי לפתח קשרים עמוקים יותר עם החברות שמתאימות לך יותר וממילא תבני יותר תחושת ביטחון ובעיקר הנא .
מאחלת לך המון הצלחה,
ואם יש לך שאלות את תמיד מוזמנת לחזור ולשאול,
מאמינה בך ❤️

כתבי תגובה

התגובה תפורסם לאחר אישור המערכת

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן