יקרה,
ביטחון עצמי נבנה במהלך חיינו ברבדים שונים, בדרכים וסיבות שונות והרבה
פעמים משתנה בהתאם לתקופת החיים שאנחנו נמצאים בה.

(למשל, הביטחון שיש לך כנערה בתיכון יבוא לידי ביטוי באופן שונה מאשר
הביטחון שהיה לך ביסודי או יהיה לך בסמינר או כאם צעירה ובהתאמה גם יושפע
מחוויות שונות.)
רובד בסיסי נבנה בשנות החיים הראשונות שלנו בתוך המעטפת המשפחתית
ומטבע הדברים לאחר מכן גם מושפע מהשנים הראשונות במערכת החינוך.
מכיוון שאנחנו לא מכירות, אני בוחרת לכתוב כרגע על רובד נוסף ששייך לכולם
ללא קשר לתנאי הגדילה שלהם- והוא הרובד הבסיסי והפנימי יותר- ההכרה בכך
שכולנו חלק אלוקה ממעל ממש. ככל שנתבונן בכך שהקב"ה בחר להביא אותנו
לעולם ונתן בנו את כוחות ותכונות הנפש שלנו, את הטבעים שנולדנו איתנו, את
הכישרונות והיכולות שלנו,
אנחנו מתחברים לעובדה הפשוטה שכל עוד אנחנו כאן אנחנו רצויים, ראויים
וחשובים בעיני השם.
הבנה נוספת מהתבוננות כזו היא משהו מיוחד, שימי לב, זה הולך ככה:
נכון על הדברים הטובים אנחנו תמיד אומרים "ברוך השם"? ואומרים על מישהו
מאוד מוכשר שהוא "קיבל מתנה מהקדוש ברוך הוא"?
אז זה לגמרי ממלא בביטחון נכון?
כי הרי הקב"ה אינסופי, וכל יכול, והוא זה שנתן בי את כל הכישרונות והדברים
הטובים שיש בי, ואם אני רואה את זה, שהכל ממנו, אני לא נמלאת גאווה של כוחי
ועוצם ידי, אלא הבנה שאני רק השליחה.
מצד שני- צריך לזכור שהדברים הפחות טובים? גם הם מהקב"ה! כמו שהוא

נתן בי את כל הדברים הטובים להשתמש בהם, הוא נתן לי את השאר, גם כדי
להשתמש בהם – באופן המתאים, לעבוד איתם ועליהם. ואם אני רואה גם את
זה אז אני לא נופלת בבורות שבהם כביכול נפגע הביטחון העצמי – נפילות של
השוואה לאחרים, או מרמור למה אני כך ולא אחרת, ואין בי רגשות אשם, כי גם
כאן- הכל ממנו ואני רק השליח.
יש משפט שאומר- לא הכל בגללי ולא הכל בזכותי.
ברגע שאני לא מודדת עצמי לפי ההצלחות או אי ההצלחות שלי, או הנראות שלי
וכו' – אני מחוברת לקב"ה, לעצמי האמיתי, וזה הבטחון העצמי האמיתי!
אוסיף עוד נקודה.
ביטחון עצמי נובע גם מהיכולת שלי להחזיק בכח שלי גם אם משהו מסביב
מנסה לערער אותו. למשל הבעתי את דעתי וחברה הביעה זלזול, אז להצליח לא
להתפעל ולא להתרגש. או שמישהו עלב בי, וכבר אני מרגישה שנגמר לי הכח
הפנימי להרגיש חזקה.
ואיך מחזיקים את הכח הפנימי?
בלהזכיר לעצמי שאף אחד לא נגדי אלא רק בעד עצמם. ולפעמים זה נראה כאילו
זה לוקח לי את הכח אבל זה לא.
ושוב לחזור להסתכל על עצמי בעיניים של השם שרואה אותי בעומק בעיניים הכי
טובות ואוהבות גם אם נפלת, גם אם ערערו את כוחי. הוא עדיין מאמין בי ובכוחי
לתת מעצמי לעולם באמונה שלימה.
אני לא בטוחה אם זו התשובה שציפית לה, אבל שאלת שאלה קצרה שהתשובה
עליה עמוקה ורחבה. אם תרצי לדייק את השאלה יותר לכיוון מסויים או התמודדות
ספציפית שיש לך- את תמיד מוזמנת לפנות אלינו שוב.
בהצלחה!