השאלה
בשביל מה צריך את גיל ההתבגרות?
למה הוא כזה מסובך ומלא בסבל פיזי ונפשי?
פניתי וביקשתי עזרה מאנשים ולא עזרו לי. אני ממש מרגישה כבר מיואשת.
להצגת התשובה לחצי כאן
שלום לך נערה יקרה.
חשבתי עלייך הרבה בתקופה הזו.
את כותבת על סבל נפשי ופיזי שיש בגיל ההתבגרות, וזה נכון… חשבתי ככה
לעצמי איך באמת היו עבורך השינויים של גיל ההתבגרות?
מבחינה פיזית הגוף באמת מתחיל להשתנות, ולהתפתח, יש שינויים שלא ניכרים
כלפי חוץ, כמו המחזור שמופיע, וכואב לפעמים, ומלווה בתחושות שונות..
איך זה היה בשבילך לקבל מחזור.. מישהו הסביר לך? באיזה אופן הסבירו לך?
אני חושבת לעצמי האם זה הפתיע אותך, האם ידעת מה לעשות?
ויש שינויים שרואים אותם גם כלפי חוץ, הגוף מתחיל להיות דומה יותר לגוף של
אישה.. הכנה חשובה להריון ולהנקה.
יש בנות שזה מאוד מביך אותן השינוי הזה..
ואני ככה חושבת- איך זה היה בשבילך?
וגם מבחינה נפשית,
בגיל הזה יש התפתחות מאוד גדולה של החשיבה והשכל והרגשות. ויכולות
להתעורר כל מיני שאלות ואי הסכמות עם ההורים, עם המורות..
ואין כל כך מאיפה לקבל תשובות…
לא יודעים לאן לפנות ונשארים עם הרבה שאלות לבד.
מי אני… מה קורה לי..?
יכולים להיות רגשות של ריק, ושל אשמה, דאגה, אי וודאות..
אפשר להיפגע מחברות, ממורות, יש רגשות סוערים,
לפעמים מרגישים תקיעות, אי בטחון, יש הרהורים מה מקומי בחברה,
האם חברות באמת אוהבות אותי או לא.. ודברים מהסוג הזה.
וכל זה הרבה פעמים כרוך בבדידות.
לפעמים זה גורם להסתגרות, ויש הרבה תסכול.
חלק מזה קורה כי מצד אחד מתבגרת היא כבר לא ילדה שמקבלת הכל מההורים
בלי לשאול שאלות,
ומצד שני- היא עדיין לא גדולה שכבר מבינה. אז היא נשארת קצת לא פה ולא
שם…
וצריכים המון המון סבלנות והבנה ואמפתיה לעצמנו בגיל הזה- לקבל את עצמך
כשיש לך רגשות כאלו לא פשוטים.
לדעת שזה תהליך של חיפוש זהות, כדי להיות כשירה לתפקיד שלך בעולם לחדש
את החידוש המיוחד שלך לעולם.
ותיכף אסביר לך על זה יותר.
בכל אופן- הלבד הזה הוא נורא קשה.
ולכן אם אפשר להיעזר במישהו אז זה ממש חשוב.
כמו לכתוב לאסק מי.
או כמו להתייעץ עם מישהי מבוגרת בסביבה וכדומה.
וכמו שאת אומרת שפנית להרבה אנשים. את אומרת שזה לא עזר
ותיכף נדבר על זה, ומה את יכולה לעשות
רק כותבת את זה כאן כדי לומר שהיכולת הזו לפנות היא דבר טוב.
היא דבר שמאוד יכול לעזור.
הסבל הזה של הריק והבדידות הזו לא מגיע סתם, יש לו מטרה ומשמעות.
ואת המשמעות הזו אפשר להבין כשמבינים את ההבדל בין ילד לבין מבוגר.
כי אצל ילד- כשיש איזה רגש, זה ממלא את כולו הוא הולך כולו לכיוון הזה,
למשל רגע אחד הילדה אוהבת את המורה, וברגע הבא המורה הענישה אותה אז
היא שונאת את המורה.
וכל כולה כועסת ושונאת. ואין זכר לרצון שלה להכין שיעורי בית ולהצליח
בלימודים כי היא שונאת את המורה.
ככה זה עובד אצל ילדים.
לכן ילדים לא יכולים להיות נאמנים באמת למטרה,
כי ברגע שקשה להם הם עוזבים את המטרה.
לכן אנחנו לא שמים עליהם אחריות.
לעומת זאת, מבוגר- זה בן אדם שכשהוא לוקח על עצמו מטרה – כל מטרה שהיא:
לימודים, מערכת יחסים, זוגיות, הורות, עבודה מקצועית-
הוא מחויב באופן פנימי לשליחות שלו ולתפקיד שלו
וגם אם יהיה לו משהו קשה, הוא מתגבר וממשיך. הוא יכול להחזיק בתוכו
מורכבות ברגשות-
גם רצון להצליח במשהו,
וגם את הסבל של התסכול שהוא נכשל.
הוא יודע להרים את עצמו ולהמשיך.
כלומר, שגם כשהוא נכשל הוא מחזיק בתוכו את הרצון להצליח, והוא מוכן
להשקיע עוד ועוד כדי להצליח.
למה הדבר דומה,
נניח ויוצאים לטיול ועושים הליכה וכל כמה זמן מרגישים שכל כך חם, ורוצים
לקנות ארטיק ושתיה קרה
אבל כשהולכים במדבר אין קיוסק בכל רגע. אין ארטיקים ואין שתיה קרה וצריכים
להחזיק מעמד.
אז אפשר לצלוח את המדבר רק אם יש מסוגלות להחזיק מעמד בסבל.
כשאפשר לשאת סבל אפשר להצליח בחיים. בכל דבר.
למשל במערכת יחסים. אם משהו לא הולך, אז אם מישהו מתנהג כמו ילד, אז
זהו, נגמר.
אבל אם הוא מבוגר- אז הוא עומד במה שלא נעים לו, משתדל שוב ושוב ועוד
ועוד, ולא מוותר. ומשקיע, ומשקיע עוד, והולך במדבר עד שהוא יוצא למקום
מיושב, עד שהוא הגיע למטרה שלו.
זאת אומרת,
שכל מטרת גיל ההתבגרות זה להצליח בפעם הראשונה בחיים להחזיק מעמד
למרות מה שגורם לסבל.
הקב"ה הרי יכל לברוא את העולם בצורה כזו שאנחנו הולכים לישון בלילה כמו
ילדים וקמים כמו מבוגרים… וחוסכים את כל הסבל של גיל ההתבגרות. אבל זה
לא ככה, כי לסבל הזה יש משמעות חשובה מאוד.
בתהליך הזה לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש את האינטואיציה הפנימית שלנו,
ואת הדרך הפנימית שלנו ואת האור המיוחד שלנו,
בתהליך הזה את יכולה להתחיל להרגיש את הדרך שלך ואת האור המיוחד שלך.
ככה מתחילה התפתחות של אינטואיציה לכיוון חוויה של קבלה עצמית, חמלה,
אחזקה, כוח, חופש…
צריך סבלנות עד שזה מתעורר מבפנים.
ההמתנה הזו היא סבל לפעמים.. אבל זה משתלם!
בעזרת השם כשאת תצליחי להחזיק מעמד בכל דבר קטן וגדול שקשים לך, את
תצליחי לחוות את כל חלקי האישיות שלך.
את תצליחי להשתמש בכל כוחותייך.
את תצליחי להביא את האור המיוחד שלך לאחרים ולהרגיש משמעותית.
את תצליחי להחזיק קשר בנאמנות. את תצליחי למלא את כל שאיפותייך.
אנשים שעברו והחזיקו מעמד בסבל- יש להם משמעות, הם יכולים להחזיק
מורכבות, הם יכולים במידה רבה יותר להצליח לממש את עצמם בחיים.
רק בזכות העמידה בסבל אפשר לבטא את כל האישיות שלך ולחדש את חידושך
לעולם.
כל אחד, וגם את, נולד עם חידוש שהוא יכול לחדש לעולם, עם אור מיוחד שהוא
יכול להאיר בעולם.
אם נשארים שטחיים ותלותיים, העיקר שיהיה לי נעים ונחמד ולא יוצאים למסע
כדי שלא ניתקל גם בקושי-
אז אין איך לבטא את החידוש בעולם.
כי החידוש נובע מהמקום הפנימי של ניסיון החיים, וההבנות העמוקות של החיים
הייחודים שלך, וזה נובע ומתאפשר מתוך העמידה בסבל.
וזו המשמעות של העמידה בסבל של גיל ההתבגרות:
שזה באמת באמת קשה ובאמת באמת מחשל ומגדל.
את כותבת שהכל נראה חסר תקווה.
ואחרי שפונים להרבה אנשים ושום דבר לא עוזר זה באמת מאוד יכול לייאש.
אפשר להבין אותך.
אבל אני כן מאמינה שמישהי מקצועית שמיומנת בדברים כאלו תוכל באמת כן
לעזור לך.
כי הכי הכי לא צריך להישאר במקום הזה לבד. ויחד עם מישהי שתדע לעזור לך,
תוכלי לצמוח ולהיות שמחה ומשוחררת.
בטיפול נוצר מקום שהוא רק שלך ותוכלי לספר למטפלת כל מה שעובר עלייך,
שם תוכלי לקבל כלים ועזרה ולפרוח בע"ה.
זה לא פשוט לפנות למטפלת, ולהתחיל לספר את הכל
אבל מהניסיון שלנו- של הרבה הרבה בנות אחרות- זה מאוד מאד עוזר.
את לא צריכה להגיע למפגש עם מטפלת בצורה של חובה
אם יכולה ללכת פעם אחת, ואת לא חייבת להמשיך דווקא עם אותה אחת
הכל תמיד פתוח בפנייך לבחור מה מתאים לך.
למה זה חשוב?
כי עם טיפול נכון את יכולה לקבל כלים ולהרגיש הרבה יותר משוחררת ושמחה
בחיים.
אם את חושבת שאת רוצה ללכת למטפלת שתהיה כאן בשבילך, האם את יכולה
לפנות להורים ולדבר איתם על זה?
היית רוצה שנעזור לך בזה?
מטפלת זו דמות מיוחדת, זה לא כמו עוד בן אדם שאת פונה אליו.
וגם אנחנו באסק מי יכולות להמליץ על מטפלות מאד טובות מהאיזור שלך, אם
תרצי לומר לנו מאיפה את.
אני ממש דואגת לך
וממש רוצה לשמוע ממך שוב.
חושבת עלייך,
משיבה מאסק מי.
כתבי תגובה
התגובה תפורסם לאחר אישור המערכת