שלום לך פונה יקרה,

את שאלת על בדידות, ואנסה דרך מילותיי בעיקר לתת לך תחושה של ביחד.
שאלתך נוגעת ללב ואמיצה. אני מעריכה את הכנות והפשטות שבה את כנראה
שואלת איך יכול להיות שאת עטופה באנשים דואגים, אוהבים, מחבקים ורוצים
לעזור ועדיין מרגישה לגמרי לבד.
לפעמים כשיודעים את משמעות הסבל אותה אנחנו עוברים, זה נהיה קל יותר.
אז רוצה להתחיל בהסבר החוויה שלך שהיא חוויה כואבת מאד, אבל יש לה
משמעות, עמוקה מאד והיא לא סתם באה עלייך.
ראשית רוצה להנכיח איך את מבדילה כל כך יפה בין בדידות ללבד:
לבד זה מציאות פיזית, כשאין עוד אנשים בסביבה חוץ ממני -אני לבד.- מספיק
להיות עם עוד אדם אחד לידי ואני כבר לא לבד. בדידות לעומת זאת, זה תחושה
רגשית, את יכולה להיות עם המון אנשים מסביב ועדיין להרגיש בודדה. כדי לא
להיות לבד, מספיק שיהיו אנשים בחדר שאת נמצאת וכבר לא תהיי לבד. אבל כדי
להפיג את הבדידות צריך התבוננות עמוקה יותר ונדרשת עבודה גם מול עצמך
ומכאן מתחילה לענות.
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן שכשהנשמה יורדת לעולם, היא כואבת
את הנתק מהשם ויש בה בדידות קיומית. בילד אין. ומשם מתעוררת אצלה הרצון
העז לחבור ולידבק מחדש.
תנועה של רצוא ושוב.
תראי תינוק כשהוא נולד.
2 חוויות עוצמתיות בשניה הראשונה בה הוא מגיח לעולם.
מצד אחד הנתק מאמא שלו, והכמיהה להתכלל בה מחדש.
מצד שני, מערכת היחסים הנבנית במבט עין, בהחזקה, בעטיפה, במסר שעובר
לתינוק. אנחנו כאן יחד. אפשר ליצור איתי קשר. בעומק.
איכשהו בגילאים הקטנים יש תחושה של כל ילד שהוא חלק מקולקטיב. יש חברה,
ובתוכה כל ילד מנסה להתמודד כחלק ממה וממי שמקיף אותו.
ואז מגיע גיל ההתבגרות ופתאום מרגישים בעוצמה את הלבד.
הלבד מחזיק בתוכו שוב את 2 הקולות.
אף אחד לא יודע מי את ומה הכוחות הקיימים בתוכך ומי האדם והאישיות
שתהפכי להיות ושם את לבד, ומצד שני הלבד הזה הוא זה שידחוף אותך לגלות

מה הייחודית שלך בעולם. מי את בעומק? הגילוי שאת שונה, שיש בתוכך עולם
פנימי עשיר הידוע רק לך.
במקום הזה, למרות המעטפת של אנשים אוהבים ודואגים, הרגשת הנפרדות כואבת
מעצם היותה. כלומר בעצם זה שאת אדם נפרד, כבר יש בך תחושת בדידות.
והכאב הוא עצום.
מי יידע אותך מבפנים? את כל חלקייך? את כל מי שאת?
עם מי תוכלי לחלוק את עומק אישיותך, מחשבותייך, רגשותייך וחוויותייך?
המקום הזה מעורר כמיהה עמוקה ואפילו מטלטלת.
בקשה פנימית של הנפש שיהיה מישהו שיידע אותך וגם שאת תדעי מישהו.
זאת התנועה האלוקית שיש בה סוד גדול ואם מבינים אותו קל יותר לשהות בו.
כי השהיה בכאב הזה ובהבנה אותו, תוביל בהכרח לגדילה וצמיחה גדולים.
אני עוברת רגע לקטע טיפה פילוסופי, אבל בעזרתו אוכל לעבור אלייך ושוב
אל שאלתך. ואני מרשה לעצמי לעשות את זה כי מרגישה דרך השאלה שלך את
הבגרות והבשלות שלך:
כתוב בזוהר שהקבה רוצה שאנחנו נדע אותו. במילות הזוהר: "בגין תישתמודעון
ליה" ופרושו, כדי שיכירו אותו.
זו תנועה אלוקית עוצמתית שבשביל שנכיר אותו הוא הפריד אותנו. וכמה זה כואב
כשאנחנו מרגישים את המרחק, את הצמא, את הכיסופין.
וכמה זה נעלה ומרומם ומאושר ברגעים שאנחנו תופסים אותו, את הקדוש ברוך
הוא ומרגישים עטופים על ידו.
וזה גם ממשיך אחר כך בהקשר של בדידות קיומית בעולם, עד שמוצאים את
חצי הנשמה השני, ובקשר איתו מתמלא הצורך הקיומי בזה שיש רגעים שאנחנו
מבינים בעומק אחד את השני.
הכמיהה מאפשרת את החיבור העמוק.
בעצם העובדה שאת כואבת כל כך את הבדידות, אומר שיש בתוכך יכולת חיבור
גבוהה ביותר.
כי הנפש שלך לא מסתפקת ברגעי ההנאה הרגילים של העולם, היא ישר מחפשת
את הנקודה שבשבילה נברא העולם.
את הביחד.
ובלי הביחד התחושה של היאוש גדולה.

אבל אם עכשיו את מבינה את התנועה, תביני שעצם תחושת המרחק שלך היא
פוטנציאל הקשר העמוק שלך.
דווקא הסבל שאת כעת חווה- הוא זה שמספר שיש לך יכולת ליצור עומק של
ביחד.
עם הקדוש ברוך הוא, עם עצמך ועם בעלך בעתיד.
הייי! תראי איך הכנסתי לפה עוד ענין. הקשר עם עצמך.
דיברנו קודם על התנועה מול הקדוש ברוך הוא שממנה נגזרת התנועה מול
האנשים סביבך לרבות בעלך לעתיד,
אבל יש גם עבודה שלך עם עצמך. להרגיש יחד עם עצמך.
מה זה גיל ההתבגרות?
זה בעצם בתהליך המעבר בין זה שהיית ילדה, לבין היותך אישה. המעבר הזה
הוא גילוי הייחודיות שלך. הנפש שלך עושה מהלך בה היא כבר לא יכולה לקבל
ולהתנחם בכל מה שעולם המבוגרים סביב אומרים ונותנים, והיא עסוקה בלהבין
אחרי הפרידה מההישענות על ההורים ודמויות חשובות שהיו שם קודם, איך
אפשר להישען על עצמך.
ויש בזה כאב גדול אבל הוא נועד לדחוף אותך למצוא במה את מיוחדת בעולם? מה
הסיבה שהשם הביא אותך לכאן? מה הסוד האלוקי שטמון בתוכך וכשתגלי אותו
תדעי מי את בעומק וזה יהווה אור ענק שיכיל את הבדידות עד כדי שהבדידות
תהפוך למשהו משני לעומת מה שאת תתחילי לתת מעצמך לעולם.
המסע הזה הוא מרגש ומפעים וקשה וכואב ומבלבל ומסעיר, אך בסופו תגיעי
למקום של כל כך הרבה תענוג, שהיה שווה כל המאמץ להגיע אליו.
כלומר אני לא מבטלת את תחושת הכאב והסבל שעוברים בדרך.
רק מנסה להגיד שהוא נועד למטרה של מציאת עצמך, יכולת חיבור לבעלך
העתידי, ונגיעה בהתכללות עם האור האלוקי.
כשתגיעי לשם תרגישי שמחה גדולה על החיבור העמוק למי שאת באמת. תגיעי
לשמחה פשוטה ויקרה במציאת הדבר הייחודי שלשמו הגעת לעולם.
הרבה מעבר למישהו שלא עבר את התהליך הזה.
הכאב שלך יוביל אותך למקום שבו תחיי במקום מאושר ומשוחרר.
איך מגיעים לשם?

משקיעים את מלא המשאבים להעצים את עצמך ולתת לכוחות שלך לבוא לידי
גילוי.
צרי קשר עם משפיעה, חברה טובה, מורה שרואה אותך, או כל דמות בוגרת
ומשמעותית שנמצאת שם כדי לברר יחד איתה במה את מיוחדת. מה התפקיד
שלשמו הגעת לעולם ובעיקר לעזור לך לממש את זה.
כשתרגישי את הערך העצמי שלך, את הייחודיות שלך, תחושת הבדידות תקבל
חיבוק של העבודה המיוחדת שעשית ותדחוף אותך הלאה למציאת הקשר עם
הקבה, עם בעלך כשיגיע הזמן ועם עצמך.
בסיום מכתבי מבקשת להוסיף כי לעיתים ישנם אירועים קשים המשפיעים על
תחושת הבדידות (לדוגמא פטירה של אדם קרוב וכדו') ולכן אם עברת לאחרונה
אירוע קשה כלשהו שגרם והציף את תחושת הבדידות, אולי מה שכתבתי לך פחות
רלוונטי. במקרה הזה חשוב לדעת שניתן להיעזר בטיפול רגשי מקצועי. במסגרת
טיפול רגשי המטפלת תנסה להבין לעומק את מקור תחושת הבדידות שלך ותיתן
לך כלים ומיומנויות כדי להתגבר.
ניסיתי להציע לך כיווני חשיבה, ואני מקווה שקצת הצלחתי לעזור…
היית במחשבות שלי כל הזמן הזה ומקווה שהמענה נתן טיפה כח להתמודדות
המיוחדת שהעלית.