שלום לך יקרה!
קראתי את מה שכתבת.
נשמע שאת עוברת תקופה מאתגרת. עם המון מחשבות מבלבלות.
מחשבות שגורמות לך להרגיש נסערת.
יש דברים שאת יודעת. ויש דברים שאת לא מבינה.
את כל כך רוצה לשתף ומצד שני את מתביישת לספר.
את גם יודעת שזו תקופה והיא תעבור רק שאת לא יודעת איך ומתי.
את משתדלת להיות בשמחה אבל בפנים הכל סוער ומבלבל.
קופצות לך המון מחשבות, ביום יום, בכל מיני הזדמנויות וגם סתם ככה. ועצם זה
שהם קופצות ככה בלי שליטה גורם לך להיכנס לחרדה, לתסכול ולבכי.
נשמע ממש לא פשוט.
ליבי איתך.
מוסרת לך חיבוק גדול ומרגיע.
אפילו שאת לא יכולה לראות אותי. רק לקרוא.
אני ממש מבקשת ממך שתשבי רגע בנחת ותחבקי את עצמך חזק חזק.
תחבקי את החרדה ואת הפחד שבתוכך.
תחבקי אותך.
תדעי שאת כל כך אהובה וחשובה וכל הרגשות שלך שאת מרגישה כל כך יקרים
וחשובים. תני לעצמך לשהות רגע בתוך התחושה הזאת.
תרשי לעצמך להרגיש לרגע את החרדה הזו בלי לברוח ממנה. בלי להבין אותה,

עדיין. רק להרגיש. ולחבק. בלי לנסות לברוח ממנה. בלי לנסות להזיז את
המחשבות. בלי לנסות להיות בשמחה או כל דבר אחר. רק להרגיש ולחבק.
איפה את מרגישה בגוף את החרדה?
שימי יד על המקום הזה.
תרגישי אותו.
קחי כמה נשימות עמוקות.
נסי לחקור מעט את החרדה.
איך היא נראית? יש לה צבע? צורה? מה הגודל שלה?
את יכולה להקטין או להגדיל אותה? איזה מרקם יש לה?
היא חמה או קרה? אפשר להזיז אותה?
איפה את ביחס לחרדה? את בתוכה או שאת מסתכלת עליה מבחוץ?
קחי עוד כמה נשימות.
איך את מרגישה עכשיו?
ישנה הקלה?
אם את מרגישה צורך.
תשהי עוד בתוך החרדה. עד שתרגישי שהיא מרפה מעט ומשתחררת אט אט.
גם אם לא לגמרי. אבל יש הקלה.
עכשיו, אחרי שקצת יותר רגוע.
בואי נדבר על מה שראית.
את מספרת שראית סרטים וסדרות והם השפיעו עלייך מאוד.
שכל מה שהיה שם קופץ לך שוב ושוב.
תדעי, שזה מאוד הגיוני שזה יעניין אותך. מה שקורה בעולם הוירטואלי מעניין,
מסקרן, מושך.
הכי טבעי והגיוני שתימשכי לראות את זה. הרבה מאוד נערות, נערים ואנשים
בוגרים נמשכים לראות את זה. למה?
כי זה בטבע שלנו. זה גורם לנו לרגשות, לתחושות נעימות בגוף וברגש.
אחרי שחיבקת את עצמך והבנת שאת נורמלית נתקדם למקום נוסף.

חושבת שחלק ממה שמבלבל, מסעיר ולא עוזב, זה התכנים שראית שהם לא
צנועים.
אם כך, תדעי שזה מובן. במיוחד בגיל שלך. את נערה בגיל ההתבגרות.
הגוף שלך עובר הרבה שינויים. יש הרבה הורמונים בגוף. הגוף שלך מתעורר
ועובר תהליך מדהים לקראת השלב שבו תתחתני, תקימי את ביתך. והגוף שלך
כבר מתחיל לרצות את זה.
את מתחילה ללמוד את עצמך. דרך הגוף. דרך הרגש. את מתבגרת ומתפתחת וזה
נפלא.
אולי אחת הסיבות שאת נמשכת לראות את הסרטונים האלה כי משהו בהם מעורר
בך את הרצון הנפלא הזה.
והרצון והמשיכה הזו, זה משהו שטבע ה' בתוכך ובתוך כל נערה ונער כדי שיקימו
את ביתם מתוך רצון ושמחה.
ולכן, גם עכשיו שהפסקת לראות את הסרטונים, עדיין יש בך חלק שנמשך אליהם,
ובצדק.
לכן זה גם קופץ למחשבה. יש שם הנאה. ואת נמשכת להנאה הזו.
בנוסף לזה שגם ראית אותם לא ממש מזמן והם עדיין טריים בזיכרון, אז הגיוני
שזה יקפוץ שוב ושוב.
מצד שני, יש בך חלק שמתנגד לרצון הזה.
את נערה חסידית ויש בך את ההרגש הפנימי החסידי שלא מתאים לך לראות
כאלה דברים.
ובנוסף, בגלל שלא היית מודעת עד עכשיו לכך שהרצון הזה טבעי ומעיד על זה
שאת מתפתחת. אז חשבת שעצם הרצון והמשיכה הזו הם לא טובים.
אולי זה יצר בך התנגדות לעצם הרצון. לעצם זה שאת נמשכת לזה. הרגשת שאת
לא בסדר בזה שאת נמשכת לזה.
נוצר בתוכך קונפליקט. מאבק. בין הרצון והמשיכה לבין ההתנגדות. מצד אחד
רצון חזק לראות או לפחות לחשוב על זה. ומצד שני התנגדות לעצם הרצון. ויתכן
שזה יצר בך גם מחשבות לא טובות על עצמך.
התחלת לחשוב שזה יצר בלבול בכל מה שקשור לאמונה שלך. את חושבת שאולי
זה ערער לך את האמונה בקב"ה ומצד שני את יודעת בתוכך שאת קשורה להקב"ה
והוא אף פעם לא יעזוב אותך.

זה מאוד נכון אגב. הרבי אומר את זה, שיהודי קשור לקב"ה בכל מצב. אי אפשר
לנתק יהודי מהקב"ה. יהודי לא יכול ולא רוצה להתנתק מאלוקות.
לא משנה מה רואים מבחוץ ולא משנה מה הוא חושב על עצמו! המחשבות האלה
לא נכונות בעליל. והם לא יכולות לשנות את המציאות האמיתי ש: אי אפשר לנתק
יהודי מהקב"ה. העצם של יהודי מחובר להקב"ה בכל מצב.
וגם יהודי שחוטא ומבחינה חיצונית הוא נראה מרוחק- בפנימיותו הוא מחובר
וקשור.
המקום הזה שמרגיש שהוא התרחק מה' וצועק בתוכנו אני רוצה להתקרב לה', זה
המקום הכי טבעי של יהודי.
לרצות להתקרב לה'. דווקא בגלל שהוא קשור לה'. דווקא בגלל האהבה הגדולה
שלנו לה'.
אז בואי נעשה כאן סדר.
אם זה מה שמעסיק אותך, אז יש בך רצון ומשיכה בגלל ההתפתחות והטבעית
והבריאה שלך. הרצון הזה הוא טוב.
מצד שני, הסרטונים האלה, כמו שהרגשת, באמת לא טובים.
כמה דברים שחשוב שתביני בהקשר לסרטונים למרות שהפסקת )ואת פשוט
מדהימה שאת מצליחה!!(.
חשוב שתביני מה ההשפעה שלהם. לא רק בהרגשה, שאת מרגישה שזה לא נכון
ולא טוב לך. שזה מצויין.
חשוב גם שתדעי בהבנה איך זה משפיע עלייך. לא כדי שתתבלבלי ותכנסי לחרדות
מזה,
אלא כדי שזה יאפשר לך בחירה יותר מודעת להבא.
כשאנחנו רואים סרטים/ שומעים שירים שאין לנו מושג מי יצר אותם, מה המטרות
שלו, מה הוא מכניס לתוך זה. במודע ובלא מודע. בכוונה תחילה או שהוא פשוט
מכניס את עצמו לשם. את מה שהוא חושב מדמיין, רוצה.
וכשאנחנו צופים בהם נכנס לנו מידע לתת מודע שמשפיע על המחשבות שלנו,
על התפיסות שלנו.
כמו למשל תפיסת עולם לגבי מהי זוגיות, מה זו אהבה. מה שמראים בשירים,
סרטונים האלה היא תפיסה לפעמים סתם לא נכונה ולפעמים ממש מעוותת.

שמראה פן מאוד מסויים בהקשר הזוגי. פן מאוד מאוד חיצוני. שלא אומר כלום
על אהבה אמיתית.
קשר בין בעל ואישה מתבסס על משהו מאוד עמוק בין שניהם. קשר שנוגע בהרבה
רבדים.
ולצערי, יש הרבה שירים וסרטים שמראים את הקשר הזה בצורה שטוחה, בלי
עומק.
דבר נוסף שחשוב להבין בקשר לסרטים, סרטונים האלה. שהם משפיעים עלינו
גם מבחינה רוחנית, ולכן זה יכול לגרום לנו לקרירות בעניינים של קדושה. הלהט
שלנו מופנה לעניינים שהם לא בקדושה ואוטומטי הלהט לקדושה פוחת.
ולכן באמת חשוב שנשים לב היכן אנחנו מסתכלים. וגם אם נפלנו וראינו. ה' תמיד
איתנו. ותמיד תמיד אפשר לתקן.
עצם זה שהפסקת זה הדבר הכי מדהים וחשוב שיש. ואת יכולה להוסיף בעניינים
של קדושה. לימוד חסידות. התוועדויות. כל דבר שמרים אותך מבחינה רוחנית.
כדאי לזכור שבסופו של דבר הקב"ה שם אותנו בעולם הזה. בעולם שהוא מבלבל.
והוא לוקח בחשבון שאנחנו גם ניפול. אבל הוא מאמין בנו וסומך עלינו שאנחנו
יכולים גם להתגבר, ושאם נפלנו אנחנו יכולים לצמוח ולהתחזק מזה. אז אנא אל
תפלי ברוחך.
תזכרי שיש לכל אדם לפעמים נפילות. "שבע יפול צדיק וקם"- חלק מהעבודה
שלנו בעולם כוללת נפילות וקימה.
אז את צדיקה, נפלת ואת בתהליך של קימה ואת עובדת על עצמך להיות
בהתקדמות ובטוב.
ושוב, כל הידע הזה חשוב כדי שתביני מה עבר עלייך בעצם.
החרדה נוצרת דווקא מהבלבול. מהאי ידיעה. שאנחנו מרגישים משהו מאוד חזק
ומצד שני אנחנו מבולבלים ולא מבינים מה עובר עלינו. ולכן ידע הוא כח. כי הוא
מאפשר לנו להבין מה קורה איתנו. לבחור נכון וכמובן להירגע.
בנוסף לכל מה שאמרתי עד עכשיו, חשוב לדעת, שככל שאנחנו מנסים לא לחשוב
על משהו. ככה אנחנו נחשוב עליו יותר. נסי רגע לא לחשוב על פיל ורוד. נכון
שאת מדמיינת עכשיו פיל ורוד? );
ככה עובדות המחשבות.

יש עצה של הרבי, שבמקום לנסות לא לחשוב משהו, פשוט לחשוב על משהו אחר.
ועדיף מחשבות של תורה.
ואם רוצים לנקות את המחשבות, תניא בעל פה מאוד עוזר.
ו…..לשחרר. יבואו מחשבות. וגם ילכו. זה טבעי. וזה בסדר.
הלחץ הזה שלא לחשוב- גם מביא אותם וגם יוצר את החרדה.
תני להם להשתחרר מעצמם והם ילכו. לאט לאט.
תתעסקי בעצמך. במה שעושה לך טוב. במה שמשמח אותך. תעשי ספורט. זה
משחרר את ההורמונים בגוף בצורה טובה. מעלה את המצב רוח. את יכולה לעשות
יחד עם חברה זה אפילו יותר כיף ביחד.
ויכול להיות שהמחשבות ינסו שוב להיכנס ושוב תצטרכי לשחרר ולהרפות
ולהפנות את המחשבה למקום אחר.
לסיום, אני חייבת לומר לך, שממש התפעלתי שכתבת לנו. קודם כל עצם הפניה
שלך. זה שידעת לשאול ולשתף ולא להישאר לבד בתוך התחושה הלא נעימה
הזו. התפעלתי מהפנימיות המיוחדת שלך. מהרצון שלך למחשבות של קדושה.
מהיכולת המופלאה שלך וכח הרצון החזק של להפסיק לראות סרטונים. אני בטוחה
שזה לא היה קל ולמרות זאת הצלחת. צריך הרבה אומץ ובגרות וכח רצון פנימי
חזק בשביל זה. הצלחת גם לנסות לעודד את עצמך ולהגיד לעצמך שזו תקופה
שתעבור וכמה שהיה לך קשה ניסית לא לשקוע בזה ולנסות להיות בשמחה. את
נערה מיוחדת. עם כוחות נפש עצומים. יש בך פנימיות מאירה!
נ.ב
יתכן שמה שכתבתי כאן לא מדויק לחוויה שלך ולא נותן לך מספיק מענה. אם כך
צרי איתנו קשר שוב, לדייק את השאלה.