בלוג למטיילת – פרק ראשון – חבל על הזמן

שלום לך בת חב"ד, שמחה ממש שאת כאן איתי ב'בבנות חב"ד למטיילת'. אתחיל בהיכרות קצרה. קוראים לי חני וילהלם, אני אמא לשלושה, וגרה בשנה האחרונה בקריית מלאכי. לקריית מלאכי הגעתי במסגרת 'טיול הפתעות'. מה זה אומר? את עוד תכירי אותי בחודש הקרוב הרי בטיולים עסקינן. את בטח תוהה מה הולך להיות כאן בחודש הקרוב? אז אעשה לך סדר. תמיד אהבתי לכתוב, והנה, מה זמן טוב יותר לכתיבה מחופשה טובה וכוס קפה? טוב, לא באמת. קפה אני לא אוהבת וחופשה זה גם לא צד חזק אצלי, עוד נכיר. אז מה כן יהיה פה? נדבר. נדבר עליכן, עלי, ועל החופש. והיום, היום הבלוג שלנו יעסוק בנושא הכי חשוב, כי אם בתחילת החופש ניקח אותו בחשבון, כשיסתיים החופש לא נשב מול לוח השנה ונאמר 'מה? אבל איך? לא הספקתי כלום בחופש הזה…'. אז כן, לא קשה לנחש. ניהול זמן, או אולי ניצול זמן, ובקיצור – הזמן. לשים לב אליו ולמלא אותו. למה? האמת, אנחנו די מחוייבות לזה. התביעה לשמור את הזמן, מיוסדת על הכתוב: "ימים יוצרו ולו אחד בהם", שמשמעותו היא שלכל יהודי יש מספר ימים מדוייק שניתנו לו לחיות, כפי השליחות שהוטלה על נשמתו לבצע בעולם הזה, ובאם הוא מאבד אפילו רגע אחד – הוא מחסיר בכללות התפקיד שהוטל עליו, היות ורגע שהולך לאיבוד אינו חוזר. אבל בואי נדבר רגע מלב אל לב. זמן, מה זה אומר לי? לפעמים, אני עוצמת עיניים ורוצה לחזור בזמן, אחורה, לעבר, לתקופות יפות, מלאות, מנוצלות. איזו תקופה? השליחות באוקראינה. זכיתי לצאת לשליחות מיד אחרי החתונה, אין ניצול זמן טוב יותר מלחיות שליחות, לדעת שליחות, להרגיש שליחות, בכל רגע. ואז, גם כשאת סתם יושבת לקפה עם חברה – זו שליחות. גם כשאת סתם יושבת להקרנה עם תלמידות בוגרות – זו שליחות. גם כשאת בחופש מפתחת תחביבים – את גרה בשליחות ואת בשליחות. ואז. התחילה המלחמה…. (דמייני מנגינת מתח עצובה) את טיול ההפתעות שהחל בשלב הזה אשמור לבלוג הבא, עכשיו אדבר על הנחיתה הלא מתוכננת בארץ – לא מתוכננת בכלל. אבל הנה, אני בארץ כבר שנה, שנה וחודש כמעט אם תתעקשו שאדייק. וכאן, כאן מתחיל האתגר האמיתי – אם לא אמלא את הזמן הוא לא יהיה 'פשוט שליחות'. נכון, כל יהודי שליח, כל אחת היא שליחה, בכל מקום, בכל רגע. ובכל זאת, צריך לעשות. למלא ולהתמלא. לנצל את הזמן. ובחופש האתגר גדול פי כמה. מכירה את זה שבזמן הלימודים, השגרה, הזמן שלך, מלא כמעט באופן אוטומטי, יש לך לימודים, ומבחנים ועבודות, ואולי עוד חוג לקינוח. האא, וכמובן ההדרכה, והכנת הפעילות, והשיעור של בנות חב"ד ו… את עמוסה. גם השגרה שלי נראית כך. בית, ילדים, בית ספר ועוד כמה פרויקטים – עמוסה. ואז מגיע החופש. על כוס קפה אמנם אני מוותרת אבל החופש… אין מחוייבות לקום ב6 (טוב, הילדים יגרמו לזה לקרות בכל מקרה), ואין גם עבודה שלחוץ להגיש או מבחן ללמוד אליו. יש פשוט זמן… הרבה זמן… וחלומות….. הרבה חלומות… אז מה עושים?! תקשיבי ותקשיבי לי טוב. אצל חסיד הזמן והסדר הוא מעל הכל! איך כתוב בספר היום יום? "השעות צריכות להיות ספורות, ואז גם הימים ספורים. כשיום הולך יש לדעת מה פעלו ומה יש לפעול בעתיד… בכלל, יש להשתדל שהמחר יהיה "יפה" הרבה יותר מהיום". זהו המוטו החסידי של ניצול זמן. לספור. ולא. לא לספור כספים. לספור דקות. אבל, בעומק העניין – לספור דקות מנוצלות. על אברהם אבינו נאמר "בא בימים", והפירוש החסידי מספר לנו שכל ימיו היו מלאים. מלאים באמת. זה לא שהוא היה בן 120 טכנית אבל מבחינת ניצול זמן עברו אולי 30 שנה עשייה. זה 60 שניות, כפול 60 דקות, כפול 24 שעות, כפול 365 ימים כפול 120 שנה – מנוצלים! אז…. בואי נעצור רגע, ותשאלי את עצמך, בת כמה אני? —- יודעת מה? לא בוכים על חלב שנשפך. בואי נסתכל קדימה. זה הרגע להחליט לבחור שהשנה, בחופש, את הולכת לגדול בחודשיים, אבל באמת, כי כל שניה דקה ויום יהיו רגעים של גדילה. טוב, עכשיו את בטח חושבת לעצמך 'חני, לא חושבת שקצת הגזמת? זה די יומרני להקדיש את כל החופש לגדילה'. אז בואי אעשה סדר. לא ביקשתי לשדד מערכות, להישאר ערה וללמוד תורה יומם ולילה. ממש לא. התכניות לא צריכות להשתנות. רק תנסי לחשוב בחורים שיש לך במהלך היום – ויש כאלה, בטוח – איך את גורמת להם להיות מלאים? איך תוכלי בסוף היום לפני השינה לספור גם אותם? מבטיחה לך שעם מחשבה כזו ומבט כזה על החופש, כשהוא יגיע לסופו זה לא יפתיע אותך, תרגישי שאת 'באה בימים' והחודשים האלה היו ימים מלאים, באמת. רגע לפני שנסיים, אני רוצה שנדבר על מה מרוויחים מזה. תדעו לכן, שכשמתכננים את הזמן וסופרים רגעים, מספיקים ומצליחים הרבה הרבה יותר. אדמו"ר הריי"צ כותב ש"אצל מי ששומר את הזמן – רגע הוא זמן, ויום הוא שנה", קולטת? יום הוא שנה! ואוו. כמה אפשר להספיק. ואם לא מספיק אז, באחת היחידות של אדמו"ר הרש"ב אצל אביו אדמו"ר המהר"ש, אמר לו אביו: "כאשר רגע הוא זמן – הזמן עובר בהצלחה. הצלחת הזמן היא על ידי שמירת הזמן, ושמירת הזמן היא על ידי שמירת הרגעים, ושמירת הרגעים היא על ידי מתינות", שנזכה. ואני בוחרת לסיים את הבלוג הפעם במילים שהם לא שלי, אלא של הרבי שלנו, מילים שיתנו עוד הצצה לגדולה ולחשיבות של ניצול הזמן: "זהו דבר הנראה במוחש, כל רגע שעובר הרי הוא אבוד כבר, אם לא נוצל למה שהיה אפשר וצריך לנצלו – הרי הוא אבוד. ואפילו אם הדבר ייעשה ברגע השני או מחר ומחרתיים, למרות זאת, הרי אותו רגע שלא נוצל נשאר מבוזבז. זה היה רגע שבו הוא לא חי את חייו כפי שהיה צריך להיות". שנזכה לחיות את הרגע ולגדול בכל רגע, מחכה לך בתגובות לשמוע על רגע משמעותי, או סתם איך היה לך לקרוא אותי, חני.   המשימה השבועית: יש לך שבוע שלם, נסי לתפוס את עצמך ברגע אחד של… לא נעים לומר – כלום, וקומי באותו רגע לעשות משהו. זה יכול להיות ללמוד, לעזור בבית, לצאת עם חברה, אבל לא לתת לרגעי הכלום להשתלט עלייך שהרי השעמום מביא לידי בטלה והבטלה מביאה לידי חטא. בהצלחה! ספרי לי בתגובות שהצלחת ואולי תתני כח לעוד בנות חב"ד. סומכת עלייך ממש כי אם מצאת זמן לקרוא אותי יש לך הרבה מודעות לזמן, חני.

16 מחשבות על “בלוג למטיילת – פרק ראשון – חבל על הזמן”

  1. הדסה אסתר מזרחי

    אין בעיה:) אני על המשימה
    חני, איזה יפה לקרוא את מה שאת כותבת,פעם ראשונה מילים נכנסות לי ללב
    מילים טובות ומדויקות לחופש, אז תודה!
    וזה טוב שיש משימה ממוקדת, כי המוח שלי הולך בענק, ואז נלחץ מכל המשימות שאני מטילה עליו, לצורך הענין זה כרגע בניצול זמן, וכשיש משימה אחת קטנה זה הדבר הכי מדוייק
    בקיצור אני שמחה ממש שעושים את זה!

    1. חני וילהלם

      אני חושבת שכולנו יכולות להזדהות עם מה שאת כותבת…
      הכי קל לעשות מה שמחוץ לרשימה.
      הרשימה קצת דורשת, קצת הרבה… משמעת עצמית, כח רצון…
      אני חושבת שהבלוג והפודקאסט הקרובים יכולים לתת לך קצת תשובות וטיפים איך לעמוד עם משמעת עצמית מול דברים שאנחנו רוצות לעשות בחופש.

    1. חני וילהלם

      מאמינה שהרבה מזדהות איתך,
      כך קוראים ליצר הרע של החופש – שיעמום ובטלה.
      אבל אנחנו חזקות מולו, מול השיעמום ומול הבטלה,
      ובע"ה מאחלת לך שבסוף החופש תעמדי מול השיעמום, תחייכי ותגידי: 'ניצחתי!'.

כתיבת תגובה

התחברות

דילוג לתוכן