הזמן עבר ומה לעשות, עד הפעם הבאה להתראות…

אחח. לחשוב שעוד רגע אנחנו אחרי החופש… אין מבאס מזה, הא?

אני חושבת על סוף החופש ומדמיינת את הפונצ'יקים מנופפים ואומרים 'שלום פה לכולכם, היה נפלא איתכם…', טוב, אולי גם כי זה מה שמתנגן בבית לאחרונה. אבל כן. להתחיל שנה זה לנופף לשלום לתקופה.

תקופה משוחררת, בלי מסגרת, בלי תקנון. בלי צורך לחשוב הרבה לפני כל מעשה, בלי צורך להתלבש בבוקר או לקום בזמן…

והמעבר הזה הוא…. הוא משבר.

משבר בזמנים, משבר באחריות, משבר.

ואתן יודעות מה עושים בשעת משבר?!

תכננתי לכתוב משהו אחד, ופתאום בראש יוצא לי משהו אחר. תוך כדי כתיבה אני חושבת על השורש שבר, ועל המגיד ממעזריטש שאומר לחסידים ברוח הקודש "יש שבר במצרים" וכך מזכיר את אדמו"ר בזקן – שבר ר"ת שניאור זלמן. בן. רבקה.

אז בואו ניקח את זה רגע. את האדמו"ר הזקן ונקום מהשבר.

כי מה יותר מהחסידות נותן כח לעשות שינויים. להתרגל לשגרה אחרת. מסודרת?

ובואי אספר לך משהו אישי.

אתן כבר יודעות עלי הרבה אני חושבת, ליוויתן אותי תקופה, ועכשיו אגלה לכן עוד סוד. משבר קטן שלי…

כשהיינו בשליחות באוקראינה הייתה לי עוזרת. כן. כזאת שנמצאת מתי שאני רוצה בבית – מנקה, מבשלת אם ארצה, יוצאת עם הילדים לגן משחקים, מסדרת, בהחלט עושה הרבה.

ואני? אולי אפשר לקרוא לזה – הייתי קצת בחופש.

קצת שכחתי איך מחזיקים מטאטא, איך שוטפים רצפה איך מקפלים כביסה או מפעילים מכונה.

הייתי אמא לילדים שלי, הייתי שליחה 24/7 עד כמה שאפשר, אבל הבית היה כמעט מחוץ לתחום – למה להיאבק בו ובסדר שלו אם יש עוזרת?

ואז ברחנו ועוד לא הצלחתי לחזור 'מהחופשה' והכל היה עדיין לא מספיק מסודר, מין מעבר מחופש ללימודים בלי שרציתי או התכוננתי, ואז בלי הרבה 'שגרה' כבר חזרתי לברלין ושוב – שירות חדרים, מטפלות של בתי היתומים, ואפילו עוזרת שהגיעה בשלב כלשהו והצטרפה למלון, ושוב אני בחופש מכל מה שפחות אהבתי.

ואז.

תמוז ה'תשפ"ב.

זהו חני.

את בארץ.

נגמרה החופשה החלומית.

אין לא עוזרת. ולא שירות חדרים.

משבר.

ועוד איך משבר.

ניסיתי לתפוס את עצמי ו…. והיה לי קשה.

מה? לשטוף את הבית? ולטאטא? להפעיל מכונת כביסה? ולקפל?

ויחד עם זה להיות גם אמא? ולעבוד?

איך כולן עושות את זה?!

ואגלה לך בסוד, שלפעמים לפעמים, גם היום אחרי שנה פלוס, יש רגעים שאני רוצה חופש… לא כביסה, לא כלים, איזה עוזרת אחת שתגיד לי 'עזבי חני. תעשי מה שבא לך ולא מה שצריך'.

אבל היי, אני יודעת שעם כל ה'משבר' אולי (אם נקרא לו כך) יש המון סיפוק כי הבית נקי וזה בזכותי ויש אוכל חם וזה בזכותי וכביסה שמריחה טוב ו…

טוב, נראלי הבנת את הנקודה, אפסיק להשתפך ואתווך את העניין:

עכשיו מסתיימת החופשה, הזמן הזה שלך להתפנק עם עצמך במה שאת אוהבת, ומתחילה המסגרת שיש בה לפעמים גם צדדים מחייבים, ואולי אפילו מרגיזים.

ובא לך לעצור ולומר 'בא לי חופש'.

אז…

כמה נקודות כדי להקל את המעבר:

  1. תשמחי על ההזדמנות להיות בתוך מסגרת עם חברות, מורות, ולימודים – עוד תתגעגעי לזה עוד 8-10 שנים..
  2. תכיני את עצמך לזה שכן, לפעמים יגמר הכח מול העומס והמבחנים אבל התוצאות בסוף בע"ה יהיו שוות.
  3. בשונה ממני שעוברת שנה ואין לי חופש כי להיות אמא זה 24/7 וכל השנה, (וברור שבשביל הבריאות שלי אני מוצאת רגעים שהם רק שלי), ולך, אם תחשבי על זה, יש עוד 10 חודשים (ואפילו קצת פחות אולי) שוב חופש. וככל שתשקיעי עכשיו בשגרה – החופש יהיה מתוק יותר.
  4. תתבאסי, זה בסדר. מותר. אבל תחייכי, אולי כדאי להשקיע בשבוע הראשון בפינוקים קטנים, בקניה של עט ודפדפת בריח רענן יותר או כל דבר שיעשה לך טוב.

ובקיצור – אל חשש. המשבר הזה הוא בר צליחה. ותיכף תיכף כבר תמצאי את עצמך בחופשת סוכות, משם לחנוכה, לפסח ולסוף שנה.

ויודעת מה הטיפ הכי גדול?

הרבנית חיה מושקא כשנשאלה מה הרגע המאושר בחייה ענתה 'הרגע הזה' – אז תיהני מהרגע הזה האחרון של החופש ואז עוד שבוע, באותה רמת הנאה תיהני גם מהשגרה ומהלימודים, ובע"ה, בע"ה תהיה לך שנה מהממת!

והמשימה?!

תעזרי לעוד מישהו בבית להתחיל שגרה בימין, פתק בקלמר ליום בראשון, שוקולד בתיק, לא תאמיני כמה טוב זה יעשה לך ולה/לו.

בהצלחה.

ועכשיו, אגיד את זה רשמית, "הזמן עבר ומה לעשות – עד הפעם הבאה להתראות…" תודה שליווית אותי במסע חיי שהוא טיול החופש של כולנו, שלך, חני.

 

כתיבת תגובה

התחברות

דילוג לתוכן