מבצע י"א ניסן – י"א ניסן – קבצים לקריאה ולצפיה !!

לימוד יומי

י"א ניסן – יום הולדת שמח

"זוהי שמחה לא רק עבור אלו שזכו ונהנו מתורתו, אלא עד לכל "אשר בשם ישראל יכונה", כיון שבלידתו התחיל להאיר לכל העולם".

האור שהרבי נותן בחיי. יום הולדת של הרבי זו השמחה שלי.

מענה לצעירי אגודת חב"ד מונטריאול על מתנה לרבי לי"א ניסן – שיעורי תניא ברדיו במונטריאול, החל מי"א ניסן:

נת' ות"ח ת"ח (כולל גם על הנח"ר הגדול שכיוונו היום וכו') ויה"ר שיפוצו המעיינות חוצה ובעגלא דידן ממש קאתי מלכא משיחא ונלך כולנו כאחד לקבל פניו וכו'. אזכיר עה"צ

נתקבל ותשואות חן תשואות חן (כולל גם על הנחת רוח הגדול שכיוונו היום וכו') ויהי רצון שיפוצו המעיינות חוצה ובעגלא דידן ממש קאתי מלכא משיחא ונלך כולנו כאחד לקבל פניו וכו'. אזכיר על הציון.

…החילוק בין עובר לנולד הוא – שעובר, אף שאוכל ושותה, הרי זה ממה שאמו אוכלת ושותה, ואין זה בירורים משלו, כי אם מה שהכינו עבורו. ובשעה שנולד, אזי מתחיל ענין העבודה, בירור ויגיעה בכח עצמו, שזוהי מעלה נפלאה ביותר, שלכן היה כל ענין ירידת הנשמה למטה, כדי שתהיה עבודה בכח עצמו. הקב"ה הוא הרי עצם הטוב, וטבע הטוב להטיב, והיה צריך לכאורה ליתן את כל הגילויים מבלי לדרוש עבודה? אלא הטעם הוא – שאדרבה – מצד היותו עצם הטוב, ותכלית הטוב הוא שלא יהיה "נהמא דכיסופא" (-לחם בושת, שמקבלים ללא עבודה), ולכן נותן את כל הענינים ע"י עבודה דוקא.

…ה. וזוהי המעלה של הולדת, שהיא שמחה גדולה, כנ"ל, כי, בהולדה מתחיל ענין העבודה בכח עצמו, שעבודה זו פועלת זיכוך העולם ומקרבת את הגאולה העתידה, כנ"ל.

ואף על פי שהכח על זיכוך העולם הוא מצד הנשמה, בחינת "מראש צורים", כנ"ל, שישנו בנשמה בהיותה עוד למעלה, מכל מקום, מתי מתחילה (הנשמה) למלא את תפקידה לעשות דירה בתחתונים בפועל – הרי זה משעת הלידה, שאז מתגלית בעולם; מה שאין כן בשעת העיבור אין עדיין ענין זה, ומבלי הבט על גודל מעלת הנשמה, אפילו נשמה גבוהה ביותר – הרי בעולם שורר עדיין חושך, וברגע הלידה – אז מתחיל הגילוי בעולם.

ולכן מצינו גבי משה רבינו, ש"בשעה שנולד נתמלא הבית כולו אור": אף על פי שגם קודם הלידה היה העובר נמצא בבית, מכל מקום, היה חושך בבית; ורק ע"י הלידה דוקא נתמלא הבית כולו אור, כיון שבלידה מתחיל ענין העבודה שצריכה הנשמה לפעול בעולם.

…וכאמור לעיל בנוגע למשה רבינו, שמשנולד נתמלא הבית כולו אור, ועל דרך זה גם באתפשטותיה דמשה שבכל דרא ודרא (-התפשטות של משה שבכל דור ודור), כדאיתא (-כפי שמובא) בתיקוני זהר, ועד כמו שנתבאר הלשון במקום אחר, "כמו שמש המאיר מתחת לארץ לששים ריבוא כוכבים":

י"ב תמוז הוא יום הולדת של הרבי. – כל זמן העיבור, הנה מבלי הבט על מעלת הנשמה מצד עצמה, ומעלת ההורים שנולד מהם, כך, שמובן שבשעת העיבור היה הענין דמלמדין אותו כל התורה כולה במדריגה נעלית ביותר – הרי ענין זה לא שייך בנוגע ל"בית" וה"עולם"; וביום ההולדת מתחילה ונכללת עבודתו להיות מאיר לששים ריבוא כוכבים, שזהו כללות ישראל, שנותן כח עד "לכל אשר בשם ישראל יכונה" (כהלשון שבמכתבו לי"ב תמוז), ומכל-שכן לחסידים ומקושרים, שיוכלו לקיים תורה ומעשים טובים, ולעשות מהעולם כולו דירה לו יתברך – נתמלא הבית (דירת ה') כולו אור.

וזהו גודל השמחה שביום ההולדת של הרבי, אשר, "הימים האלה נזכרים ונעשים" "בכל שנה". זוהי שמחה לא רק עבור אלו שזכו ונהנו מתורתו, אלא עד לכל "אשר בשם ישראל יכונה", כיון שבלידתו התחיל להאיר לכל העולם.

(לקוטי שיחות חלק ב' (מתורגם) עמ' 9 / י"ב תמוז תשכ"ב, תורת מנחם חלק ל"ד עמ' 09)